כל בוקר אני עובר ליד אותו בית קפה קטן בשכונה. הייתי במקום הזה אינספור פעמים, תופס לי כוס קפה לפני יום העבודה, אבל אתמול היה משהו אחר. פתאום שמתי לב איך המקום הפך לא רק לבית לקפה, אלא למקום שבו אנשים נפגשים ומשתפים רגעים קטנים מחייהם.
חיכיתי בתור שלי כששמעתי שני אנשים מדברים על המשפחה שלהם - על הילדים שעזבו את הבית ועל החששות שחדשה והעצב שמתלווה לפעמים לשינויים. זה נגע בי. ברקע, הקולות של הנפנוף מבריסטות היצירתיים שהכינו משקאות צבעוניים וכל כך מלאי חיים נעשו לרקע כמעט מדהים לסיפור האישי שלהם.
כשזה הגיע לתורי, ביקשתי אספרסו קצר ופתאום הרגשתי צורך לשתף גם אני במשהו אישי. אז סיפרתי לבריסטה שאני מתמודד עם המעבר החדש לעבודה אחרי תקופה ארוכה מאוד באותו משרד. הוא חייך ושתף אותי בסיפור שלו - איך הוא התחיל לעבוד שם ולא חשב שזה יהפוך לבית השני שלו.
הייתי יכולה לחשוב שפשוט מה שאיחד אותנו זה הדיבורים על קפה, אבל הבנתי שבעצם מדובר בקשר הרבה יותר עמוק; יצאנו מהמילים והגענו ללב הדברים - לחיים שלנו שמלאים בתחושות רבות כל כך.
אז מה למדתי מזה? יש קסם בלשתף ובלהרגיש שייכות למקום בו אתה נמצא. קחו הפסקה ולכו לקנות את הקפה שלכם באותו מקום שתמיד מתעלמים ממנו; עצרו להקשיב ולראות את מי שנמצא סביבכם. אולי תגלו אל עולם של אנשים שטועמים יחדיו רגעים ייחודיים וחוויות שמעבות את השגרה היומיומית שלנו.
אם אני יכולה לתת טיפ אחד מכל הסיפור הזה: בפעם הבאה שאתם ממתינים לדלפק הקפה או אפילו מומרים טעמים חדשים - אל תהססו להתחבר עם הסביבה שלך קצת יותר עמוק ממה שהייתם רגילים עד עכשיו. כי לפעמים החיבור האנושי מתחיל ממש בתוך כוס הקפה שלכם.
