שבוע שעבר, כמו בכל יום שישי, החלטתי לפנק את עצמי בבוקר של חוויות טעימות. הבוקר הזה לקח אותי למאפייה סודית שאני מכירה בעיר. תמיד יש שם ריח משגע של לחם טרי ואוגת שמרים שהייתה יכולה לגרום אפילו לחסידים הכי קשים בתורה לתפוס כפית ולהגיד "אמן!".
כשהגעתי, המוכרת החייכנית קיבלה את פניי עם עיניים שמקרינות חמימות ותודעה רבה על כל מה שהיא מוכרת. היא נזכרה בי עוד מבלי לשאול; בסך הכל הייתי שם כמה פעמים בשנה האחרונה. תוך כדי שהיא מדברת איתי, אני מתבוננת במחירים - לא זולים במיוחד אבל בהחלט שווים כל שקל למוקד חוויית התזונה.
לקחתי מנה של פוקאצ'ה יחד עם כיכר לחם מחמצת ולטעמי גם משהו מתוק - בראוניז עם אגוזים ששכבו בקופסה קטנה בפינה והסתכלו עליי בעיניים מתחננות. כשישבתי בפינת הישיבה הקטנה ששם, הרגשתי איך העולם סביב פשוט מתמוסס. באוויר היה כל כך הרבה נחת ושקט.
כשהלחם יצא מהתנור ועוד לפני שהריחיץ את הממתקים והמאפים הנפלאים שסביבו, היא סיפרה לי על המתכון הסודי שבעלה לומד מאביו במשך שנים רבות בארץ מולדתם - נסיעה קסומה למדינה רחוקה שמתנגנת בראש שלי לצלילים סוערים ולא ידועים. בזמן שהיא דיברה רציתי להבין איך לחם יכול להביא אנשים יחד ולגרום לכל כך הרבה רגשות לצוף.
עם הזמן התחזק אצלי הדיבור על העוצמה שאוכל יכול להעניק לנו - הוא יותר מסתם sustenance; הוא מזכיר לנו אותנו עצמנו ואת האנשים שסובבים אותנו. באמת נכון שחיים טובים מתחילים בלחם טוב, ובאותן שניות קצרות בין הלפה להרמה הראשונה שלי לכיס המרפאת היפה בבית החדש שלי חשבתי לעצמי: זה מה שאני רוצה לעשות בחיים - לשמח אנשים דרך אוכל.
אז אם אתם צריכים מקום מפלט קטן או שאתם מחפשים השראה חדשה לבשל או לאפות בעצמכם - סעו למה שנקרא "בית המאפה". תמצאו בו חוויות חדשות וטעמים שלא תשכחו זמן רב אחרי ובעיקר תשמעו את הסיפורים שמעבר לשולחן… וגם בהמשך אולי תמצאו קצת פנאי להכין משהו בעצמכם!