לפני כמה חודשים, עמדתי מול רמזור אדום בהתרגשות מהולה בחרדה. זה היה אחד מאלו הימים שבהם הכל היה חדש ומוזר - המניע באוויר, הרעש של העיר שסביבי, וההרגשה שאני על סף גילוי איזו קסם שלא חשבתי עליו קודם. בדיוק התחלתי את שיעור הנהיגה הראשון שלי.
המורה שלי, איש עם לב רחב וחיוך שמזמין רעיונות חדשים, אמר לי שנסיעה היא לא רק על פניה ימינה או שמאלה. הוא הסביר שזה כמו לשחות במים זורמים; צריך לדעת להרגיש את הקצב של הכביש והנהגים מסביבך. הוא סיפר לי שהן הדרך והן המכונית הם כמו שפה שתלמד לדבר עם הזמן.
לאחר מספר שיעורים, הגיע היום שבו הייתי אמורה לנהוג לבד בשכונה שלנו. אני זוכרת שהתיישבתי בכיסא driver's seat, החזקתי בהגה בידיים רועדות אבל מלאות בדרך חדשה לפנינו. התחלתי לנוע לאט ובזהירות, כל צעד מרגיש כאילו קיבלת החלטות גורליות - האם להפנות כעת? האם ללחוץ על הגז?
ופתאום מצאתי את עצמי נוהגת בחופשיות! זו הייתה תחושת חיבור בלתי מתוארת בין ההגה לבין הלב שלי... עזר לי להבין עד כמה אנחנו יכולים להיות מחוברים לדברים הפשוטים ביותר אם רק ניתן לעצמנו להרגיש ולא להתעסק בפחד.
אז אם אתם מתחילים לימודי נהיגה או שאתם בדרך לכך - זכרו שחוויית הנהיגה היא הרבה יותר מעשייה טכנית. זה יכול להיות מסע אישי שיכול לחשוף בפניכם צדדים חדשים בעצמכם. אל תפחדו לעשות טעויות - הן חלק טבעי מהדרך גם כשאתם מחפשים דרך סלולה ונוחה.
טיפ קטן ממני: תמצאו זמן לשוטט ברחובות אחרי שנשארתם בטוחים מאחור בהגה - תגלו שהנסיעות האלה מחברות אותנו לחיים עצמם ולטעמים שיש לעולם הזה להציע לנו!