לא אשכח את היום בו התיישבתי לראשונה מאחוריי ההגה. זה היה יום שמשי, קצת חם, והלב שלי דפק כמו מטורף. באותו רגע הרגשתי שאני לא רק מתכוונת ללמוד איך לנהוג - אני מתכננת לפתוח דלת להזדמנויות חדשות בחיים שלי.
המורה שלי היה אדם נחמד, אבל עקשן לא פחות. הוא התעקש על כל פרט קטן - ממציאת המושבים הנכונים ועד לביצוע סיבובים מדויקים. אחת החוויות שחרטו לי בזיכרון הייתה כשנאלצתי לעצור באמצע צומת ולהתמודד עם מכונית שדחפה אותי להרגיש כאילו אני לא בטוח בדרכי; בדיוק אז המורה שלי אמר לי משפט שאותם אקח איתי לכל החיים: "פשוט תסמוך על עצמך, הזכות שלך להיות כאן היא כמו של כולם".
באותה שניה שעברתי את הצומת ההוא הרגשתי כאילו טען אותי בכוח חדש. הבנתי שהרבה מהחוויה הזו היא גם פסיכולוגית - לעמוד מול פחדים ולגלות כוח פנימי שלא ידענו עליו עד כה.
לאחר שבועות של אימונים וטעויות (והיו הרבה כאלה!), סוף סוף הגיעה השעה שבה הייתי מוכנה למבחן הנהיגה. בשיחה עם חברה הקרובה אמרתי לה “אני מרגישה שזה יותר מלהוציא רישיון - זה לקחת אחריות”. ובאמת כך הרגשתי - מעט החשש שהיה בי התחלף בהתרגשות אדירה ובעיקר ברצון להצליח.
אם יש לי טיפ لأي אחד שמתכנן להתחיל בלימודי נהיגה, זה פשוט: קחו אוויר! אל תתקעו בכשלונות ותזכרו שהדרך להתפתחות רצופה מהמורות ומכשולים, ולא תמיד הכל יזרום חלק. העיקר הוא הלמידה מכל חוויה ורגע בשיעורים האלה.
בלילה שבו קיבלתי את רישיון הנהיגה שלי, ירדו גשם דק ושקט. יצאנו לטייל ברחבי העיר ואני זוכרת שנסענו לכיוון הים וראיתי את האורות מהמרינה משתקפים במים בעודי מחזיקה בהגה בפעם הראשונה כנהגת עצמאית במאת האחוזים - זו הייתה תחושת חופש שאין כמוה!
אז כן, לימוד נהיגה אולי מתחיל כסדרה של שיעורים טכניים וכללים - אבל בסופו של דבר מדובר במסע אישי שמלמד אותנו הרבה על עצמנו ועל דרך החיים שלנו בכלל.