לפני כמה שבועות יצאתי לטיול בגליל עם חברים, בלי יותר מידי תכנון מוקדם. זה התחיל ביום חמישי בבוקר כשעמדתי במטבח, עדיין בתהליכי הכנה למשימות יומיות, ופתאום חשבתי לעצמי - למה לא להקדיש סוף השבוע לטבע? אחרי שיחה קצרה עם החבר'ה, החלטנו לקפוץ לשדות הירוקים שמכסים את האזור.
המפגש שלנו היה בתחנת דלק בדרך לצפון. אני זוכר איך כולם הגיעו עם חיוכים רחבים והמון אנרגיה. מזג האוויר היה פשוט מושלם - שמש מלטפת והבריזה קרירה. באוטו כבר התחלנו לחלוק חוויות מצחיקות מהטיולים הקודמים שלנו וכל כך התאחדנו מחדש בצחוק ובכל כך הרבה נוסטלגיה.
כשמגיעה הגליל המקסים, האנשים כאן שונים לגמרי - נתקלים בכמה מקומיים שנכנסו למוזה וסיפרו לנו על המסלול שהכי כדאי לעשות באזור. הם שיתפו אותנו בפרטים קטנים כמו איפה לקטוף פירות וירקות מפלאי הטבע ואפילו שעה טובה להגיע כדי לראות את השקיעה הכי מרשימה שיש.
יצאנו לדרך לעבר אחד הנופים היותר קסומים שאני מכיר - הרים ירוקים שנפרשו לפנינו בעושר שאין לו תחליף. במהלך ההליכה התחלנו לדבר על החיים: כל אחת ואחד מאיתנו סיפר על השיגים ואתגרים שלו ומה גרם להם לחייך בתקופה האחרונה. הייתי נרגש מהקשר העמוק הזה שנוצר בין כולנו; הרגשתי שאנחנו יוצרים זיכרונות שלא ימוגו במהרה.
רגע מיוחד עבורי התרחש כשעצרנו ליד מדורה קטנה להכין סנדויצ’ים עם גבינות צאן ונענע טרייה שאספתי בדרך (ואוו זה באמת פרץ אצלי איזושהי תחושת אמנות). אז הציעה אחת החברה להתחיל לשיר שירים ישנים מהנעורים שלנו ולجنانחיי סוס’, עד שנראה כי כל מן הבחוץ עמד ממש בהשתאות מול מעגל החברות והידידות שלהן זו בזו.
בדרכינו חזרה הביתה בלילה, נראו כוכבים רבים ומופלאים בשמיים וזה הזכיר לי שאף אחד מאתנו לא לבד כאן בעולם הזה; כולנו מחוברים באיזשהו אופן דרך חויות שעוברות בינינו לא משנה כמה רחוקים יכולים להיות ממקום אחר בגובה או בידים ריקניות אלו אנו משפיעים על חיים אחרים בתוך קיום פלנטאריים משותפים כמו תמיד.
אז אם אתם מתכננים טיול בקרוב - אל תהססו! לכו בעקבות הלב שלכם לטבע ותהיו פתוחים לכל מה שהיקום מציע לכם שם בחוץ. תמצאו בזה משהו שמעורר בכם השראה חדשה וחיבור עמוק לעצמכם ולאנשים סביבכם!