יש משהו כל כך מרגש בלראות את הילדים שלנו מגלים תחומי עניין חדשים. לפני כמה חודשים, החלטנו להירשם לבן שלי, אור, לחוג כדורסל. הוא תמיד ראה משחקים בטלוויזיה והביע רצון לנסות בעצמו, אבל כאב הלב היה ברור כשהוא סיפר על הפחד מהנפילה או הכישלון.
בסופו של דבר, אחרי קצת שיחות וא encouragement (סליחה!) מצידי, התקשרתי למדריך המקסים וגם הוספתי פנייה אישית במייל. שכחתי לציין כמה חששתי שהוא לא ימצא חברים או שלא יצליח במשחק - אולי זה היה פחד מעצמי יותר מאשר ממנו.
היום אני רוצה לשתף אתכם בסיפור הקטן הזה כי הוא נגע לי בלב ובטוח שיש מי שאולי חווה דברים דומים עם ילדיו. אחד השיעורים הכי חשובים שלמדתי מתוך החוויה הזו היה פשוט לתת להם מקום לטעות ולנסות מחדש. באימונים הראשונים אור נפל לא פעם ולא פעמיים; יכול להיות שרבים היו מתייאשים אחרי כשלון ראשון כזה, אך משהו בעידוד שלי ובעיקר האמונה בו הדליק את הניצוץ.
כשהגיעה סוף העונה והם שיחקו יחד מול ההורים במשחק תחרותי קטן - וואו! לא הייתי בהלם רק מהיכולת שלו לזורק לסל אלא גם מכמות השמחה על פניו כאשר הצליח להיכנס לפינה שלך ולהבקיע נקודות! זה כבר לא היה משנה אם הם ניצחו או הפסידו; הוא כל כך נהנה ושוב גילה כמה חברות וחושים טובים אפשר למצוא בחוג שכן.
אז טיפ ממני: אל תהססו לחשוף את הילדים לתחומים שונים. שימו לב למה מדבר אליהם ותנו להם לזכות בכישלונות קטנים בדרך להצלחות גדולות. החוגים הללו אינם רק פעילות פנאי; הם הזדמנות לרכוש ביטחון עצמי ולמצוא חברויות אמיצות שמחזיקות הרבה מעבר לכדורסל עצמו.
אור שאל אותי במה לבחור בשנה הבאה ואני יודעת שיהיה לו קשה להחליט בין כדורסל למחול… אבל אני בטוחה שמכל דרך שבה יבחר ללכת - אני אהיה שם עוד רגע במחיאות כפיים ותמיכה מוחלטת.