זוכרת את הפעם הראשונה שבה ניסיתי לאפות לחם? זה היה בוקר שבת בהיר, השמש כבר זרחה ואורות נעימים של דמדומים האור הקטנים התפזרו ברחבי הבית. אני ישבתי במטבח עם מתכון שהדפסתי באדיקות, מתכון של סבתא שלי שנשמר כאילו הוא אוצר יקר ערך.
באותה תקופה הייתי בתקופה קצת קשה בחיי, הרגשתי לבד וחשתי חסרה משהו. החלטתי שאני חייבת להתנסות במשהו חדש כדי להעביר את הזמן והראיתי כמה רחוק עד ללחם הקסום שיצא ממתנוני.
כשערבבתי קמח ומים, נזכרתי בסיפורים שסבתא היתה מספרת לי על הימים שבהם היא היתה מכינה לחמים לכל המשפחה, איך האוויר התמלא בניחוחות חמימות ומרגיעות. בעבודה הזו למדתי שהמון מהמהות שלנו יצוקה כמו בצק - צריך זמן לתסוס ולהתפתח לפני שמתגלגלים למשהו יפה ואמיתי.
אז ציפיתי לנצנוץ הזהב מתוך התנור - ובאותה שנייה שמשהו שהיה כל כך פשוט בשפת המתכונים הפך לאמנות אמיתית ישר הלב שלי התמלא בשמחה כשיצא הלחם המעט חרוך אך חמים ונעים. חתכתי פרוסה ראשונה ומשום מקום נזכרתי בכל אותם רגעים קטנים שהלחם יכול להביא למשפחה ולחברים סביב שולחן אוכל קטן.
טיפ קטן בשבילכם: אל תחששו לנסות לשלב טעמים שונים בלחמים! שמן זית וזיתים או אפילו אגוזי פקן יכולים להוסיף עומק וניחוח שלא תשכחו. כן זה באמת משנה!
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים צורך להרגיש קרוב לעבר או לרגע מתוק בהווה - הכנסו למטבח ועשו לעצמכם טובה, תפנקו את עצמכם בלחם ביתי. אתם עשויים להפוך מחילים של חומרי גלם לכאלה שיוצרים רגעים קסומים שאין להם תחליף.