לפני כמה חודשים, כשיצאתי לשיחה עם אחת המורות בבית הספר של הילד שלי, היא אמרה משפט שהדביק אותי: "מוסד חינוך הוא לא רק מקום ללמוד מקצועות, אלא בית שני שבו הילדים שלנו לומדים להיות מי שהם." באותו רגע הרגשתי איך הלב שלי מתמלא בגאווה ובתחושת מחויבות.
אני זוכר את התחלה של השנה כשהילד שלי נכנס לכיתה א’, עיניו הגדולות והסקרניות הביעו תמהון מצד אחד ורצון עז להתחבר מהצד השני. היו ימים שבהם הוא לא רצה ללכת לבית הספר ואמר לי: "אבל אבא, יש שם כל כך הרבה ילדים..." ידעתי שעליי לעזור לו למצוא את הדרך להתחבר ולהרגיש בנוח.
שוחחתי עם המורה שלו על החששות ועל הקשיים שהוא נתקל בהם. היא הייתה קשובה ומבינה, ולמידע שהיא חלקה איתי היה ערך רב - היא הסבירה לי עד כמה חשוב לתמוך בילדים וגם לקחת בחשבון שכל ילד מצריך יחס קצת אחר. מאז התחלנו לעבוד יחד והקשר שנוצר בין כולנו - אני, המורה והילד - היה אדיר.
כיום, אחרי מספר חודשים מלאים בשיעורים וסיפורים על חברים חדשים והמון פעילויות מסביב לשעון, אני מבין שהכול מתחיל במערכת יחסים בריאה. גם אם זה אומר להשקיע יותר זמן בהקשבה או לנסות להציב גבולות בצורה שתתפר היכן שצריך.
אם יש טיפ שאני יכול לשתף כאן למי שעוד מתמודד עם קשיים במוסדות החינוך - זו הקשבה אמיתית למה שילדים באמת מרגישים וצריכים. אל תשכחו שאתם לא לבד בזה! טיפחו את הקשרים שלכם עם צוות ההוראה ותנסו להבין מה קורה בין כותלי בית הספר בצעדיכם הראשונים כחלק מקהילה גדולה יותר.
החינוך אינו רק מתן ידע אלא גם ייצור סביבה שבה הילדים יכולים לפרוץ גבולות ולגדול מתוך הביטחון שיש להם מסביבם. אין ספק שכשתפקידכם כהורים מובנה וחשוב בתהליך הזה - אתם יכול להתגאות בביסוס תחושת השייכות של ילדיכם לאורך השנים.