לפני כמה חודשים, אחרי שבועות של כאבים לא מוסברים בגב, החלטתי שאני חייבת לבקר את רופא המשפחה שלי. אני זוכרת את התחושה הזאת, ששום דבר לא עוזר ושאני נשאבת למעגל אינסופי של ספקות וחרדות. כשנכנסתי למשרד שלו, חיכתה לי חיוך רחב ומוכר.
דוד הוא לא רק רופא; הוא סוג של חבר שההקשבה שלו יכולה לרפא גם כאשר התרופות עצמן נכשלות. הוא שאל אותי איך אני מרגישה, ולא רק מה כואב לי. הוא הבין מהר שהבעיה שלי היא הרבה יותר מאשר כאבים פיזיים - זה היה בלבול וחוסר ביטחון שכרוך עם החיים.
התחלנו לדבר על רגשות, כמו מי שאתמול סיפרה לה על לחץ בעבודה ועל תמונות מהחופשה שלה שלא היו בול בפוני. דוד לקח את הזמן לשמוע ולהבין. ברגע אחד הרגשתי שמה שמדאיג אותי חשוב לו בדיוק כמו הכאב הפיזי שאני סוחבת איתי.
שיחה זו העלתה בי תובנה חשובה: לעיתים קרובות אנחנו מתמקדים בטיפול בסימפטומים פיזיים מבלי להתייחס למה שקורה בעורף שלנו - לחצים נפשיים ובעיות אחרות שאולי אין להם הסבר קל וברור. השיחה הזו העניקה לי פרספקטיבה חדשה וגם כלים להתמודד בצורה טובה יותר עם הקשיים היומיומיים.
אם יש לכם משהו מעיק או שמפריע לכם - אל תזניחו אותו! לא תמיד מדובר בכאב גופני; לפעמים פשוט צריך לדבר ולשתף כדי להבין טוב יותר מה קורה בתוכנו ואיך אפשר להרגיע את ה"לחץ" הזה שם בפנים. אם אתם עדיין מחפשים רופא משפחה או שאתם חושבים לבדוק מחדש את הרצפים שלכם - לא להסס! הם יכולים להיות אבן דרך שתוביל לשינוי אמיתי בחייכם.
ובלי קשר לכל אלה - תודה לדוד היקר שלי ולעוד רבים כמוהו בעולם הבריאות שנמצאים שם בשבילינו ברגעים הקריטיים וזוכרים שגם לצד הגוף צריך לטפל בנפש.
אז קדימה, תשמעו גם את הלב שלכם!