רגעים שבהם אני חוזרת הביתה, נזכרת בהם בכל פעם מחדש. זה תמיד היה יום שישי אחר הצהריים, השמש שוקעת לאיטה והבית מתמלא בניחוחות בלתי נשכחים. סבתא שלי, היית אומרת שהיא כוכב על במטבח - היד שלה מיטיבה להבין מה בשניצל צריך להיות פריך יותר ומה בעוגה חייב להיות מתוק פחות. היא היתה נכנסת למטבח עם המון אנרגיה ואהבה, והשמחה היתה פושטת לחלל כמו ריח הלחם החמים.
ויש לי זיכרון אחד שאני לעולם לא אשכח: עמדתי לידה כשהיא הכינה חמין לשישי בערב. היינו מדברים על כל דבר שבעולם - ממתכון למה כדאי להכין לקינוח ועד לסיפורים מהילדות שלה. ברקע התבשילים המתובלים היטב ועל ריח הרימונים שהתפזרו בחלל, הבנתי שהמאכלים שאנחנו מכינים הם הרבה יותר מאוכל. הם זכרונות שסוגרים אותנו יחד וגורמים לנו להרגיש תחושה של בית.
היום אני משחזרת את המתכונים שלה בבית שלי ואני משתדלת להוסיף אליהם את הטאצ’ האישי שלי - וכל פעם שאני מצליחה להכין מנות שמזכירו לי אותה, הלב שלי מתמלא באור ובשמחה. טיפ קטן ממני: כשאתם מבשלים או אופים משהו מרגש לכם - אל תשמרו רק על המתכון הקלאסי; תוסיפו לתערובת רכיב אישי שלכם או סיפור שתבחרו להביא לטעם שבצלחת.
כי בסופו של דבר, אוכל הוא לא רק מזון לגוף אלא גם לחיים שלנו ולאנשים שאנחנו אוהבים - וככל שנשקיע בו באהבה ובחשיבה כך טעמיו יהיו עמוקים ומרגשים עוד יותר.