בוקר אחד, החלטתי לקחת את הזמן. אחרי כל כך הרבה ימים חונקים של ריצה אחר התחייבויות וצרכים יומיומיים, נתתי לעצמי מתנה קטנה: כוס קפה טובה. לא סתם קפה, אלא כזה שעושים בו שימוש באהבה ובתשומת לב.
הלכתי לבית הקפה השכונתי שלי, המקום שבו תמיד יש מקום על הבר ואם מזל יש - גם פנאי לשיחה קצרה עם הבריסטה המוכשרת שלנו, מיה. היא תמיד מקפידה לספר לי על סוגי הקפה החדשים והרעפים שהיא בוחרת לנסות. באותו יום במיוחד היה לה שילוב מעניין: קלייה ייחודית מהאיטי.
ישבתי שם, שותף לדיאלוג בין האדים שהתרוממו מהכוס לבין הצלילים העדינים של האנשים מסביבי. הרגשתי איך כל לגימת קפה ממלאת אותי בחום ובשקט פנימי; כאילו בכל Sip אני משחרר עוד מעט מהמחשבות הכבדות שהעסיקו אותי לאחרונה.
עברו כמה דקות וניגשה אליי אישה מבוגרת, שנראתה כמו אם או סבתא אהובה. היא חייכה ואמרה שיש משהו קסום בקפה ושאסור לזלזל ברגעים האלה שבהם אנחנו יכולים לקנות לנו שלווה בכוס אחת פשוטה. ואז היא הוציאה מכיסה פתק קטן עם מחמאות שכתבו עליה עוברי אורח בבית הקפה במהלך השנים; כל מילה כמו מנת פלא שגרמה לי להרגיש שאני לא לבד בעולם הזה.
בעודי לוגם ומרהיב עיני במחזה - הבנתי שבדיוק כמו הסרטים שמתנפצים לתוך הלב שלנו בזמן הלא נכון והמותירים אותנו נרגשים ולא מבינים למה זה קרה לנו - כך גם לפעמים כוס קפה נפלא יכולה לעשות עבורך משהו בלתי צפוי בעיצומם של החיים המשמעותיים ביותר.
אז הפעם כשאתם מגיעים לבית קפה או אפילו להכין במטבח האישי שלכם - תזכרו לקחת רגע לנשימה עמוקה ולשמוע את עצמכם בתוך העולם הזה שפולטים ממנו טעמים וריחות פתוחים לחוויה חדשים ולהתחלות חדשות. התענגו על הקצפת שמעל למעלה ועל החום שהוא מפיץ בלב - כי בסופו של דבר מדובר יותר בקשר בינינו לבין עצמנו מאשר בטעם בלבד.
ואגב טיפ שימושי? תנסו לשלב בתוסף שלכם קצת קינמון או חליטת זנגביל! זה יכול להיות משחק חדש לחלוטין לטעמכם ולחוויה שתעניק לכם היום תודה אמיתית מהקנקן ועד לכף היד.
