חודש שעבר, כשפסעתי לחנות החיות השכונתית המקומית שלי, נזכרתי איך הכל התחיל. לפני שלוש שנים, נכנסתי לפה בפעם הראשונה עם בני הקטן, שרצה לאמץ כלב. זה היה יום שמשי והאווירה הייתה מלאה בצחוק ובשמחה. בין קלטות האוכל והצעצועים הנוצצים, פתאום ראינו את הדלמה - גור קטן עם פרווה רכה ועיניים גדולות כמו קערות. ברגע שהילד הרים אותו לזרועותיו, הבנתי שאין דרך חזרה.
מאותו רגע הפך הגור הזה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו. הוא היה הראשון לקפוץ עלינו כשחזרנו הביתה אחרי יום קשה בעבודה או לימודים; וכשצריך לשתף בחיים - הוא פשוט תמיד ידע להיות שם להקשיב.
אז עכשיו אני פוסע שוב לחנות הזאת ונזכר בכל ההתחלות המרגשות ששם קרו. החנות מריחה מתבלינים ומדוושת הדשא שפורחת ברחוב ליד - פינה קטנה של אושר בעיר hectic כמו שלנו. בשיחות עם בעלת החנות גיליתי כמה היא אוהבת לחיות ולמדתי ממנה טיפים קטנים על טיפול נכון בכלבים: איך לבחור אוכל שמתאים לגור שלכם ואיך לשלב משחקים כדי לטפח קשר רגשי.
אם אתם בכלל מתכוונים לאמץ חבר חדש למשפחה, אל תחששו לבוא לשם: תנו לעצמכם להרגיש את האנרגיה ואת אהבת בעלי החיים שסובבת מסביבכם. בביקורים האלה אפשר לצבור הרבה יותר זיכרונות מאשר רק לרכוש מוצר פה ושם.
נכון שלא כל דבר הולך לפי התוכנית (הגור שלי בלע פעם זוג נעליים מוערכות), אבל בסוף נותרו לנו הזיכרונות הקטנים והמרגשים שאנחנו צורכים מכל ביקור כזה כמשפחה אחת גדולה - גם אם יש בגדרנו עשרות רגליים וקרקעות משתוללות!
אז מי יודע? אולי ביום חמישי הקרוב אני שוב אמצא את עצמי באותה חנות ואלזה החדשה שלי תחפוף לעוד גור קטן שחייב להצטרף אלינו…