בפעם האחרונה שהייתי עם הבן שלי בחנות צעצועים, זה הרגיש כמו מסע קסום בזמן. הוא רץ בין המדפים בצעדים קטנים, עיניו בורקות מהתרגשות. כל משחק חדש שראינו עורר בו חלומות עתידיים - יכול להיות שהוא יהיה נהג מירוצים, גיבור על או אפילו מדען שכובש את החלל.
נכנסנו לחנות באחת מיום שישי אחר הצהריים, כשכבר התחיל להרגיש את החורף מתקרב והאוויר היה מלא בריח של פופקורן ממכונת הממתקים בפינה. פתאום, נפל לו העיניים על ערימת קוביות צבעוניות שעשו לי פלאשבק אל ילדותי שלי; אני זוכרת כמה שעות ביליתי רק בבנייה שלהן בסלון בבית ההורים.
היה משהו מרגש בלראות איך כמה קוביות פשוטות יכולות לעורר כל כך הרבה יצירתיות. החלטתי לשבת לרגע בין המדפים ולצפות במה שקורה סביבי. ילדים רבים התרוצצו ברקע בעוד הורים (כמוני) ניסו למצוא את הדרך הנכונה לפנק את ילדיהם בלי לשרוף את הארנק.
פתאום הבנתי שהחנות הזו היא הרבה מעבר למקום שמוכר צעצועים; היא מקום שבו נוצרים זיכרונות, שתולעים רעיונות ושמחות מתפתחות ממש מול העיניים שלנו. זה המקום שבו אפשר לראות אושר קטן בעיניים של ילד שקיבל בדיוק מה שרצה - ואת החיבוק מחזרה לבית שאולי לא יישאר אותו הדבר אחרי היום הזה.
אז טיפ לכל הורים שם בחוץ: כשאתם נכנסים לחנות צעצועים עם הילדים שלכם, עצרו לרגע ונסו להיזכר בזיכרונות שלכם. תנו להם לבחור משהו שמתאים להם באמת ולא מה שנראה לכם נכון או טרנדי כרגע. כי בסופו של דבר, ההנאה האמיתית לא טמונה רק במשחק עצמו אלא גם במסע של גילוי עצמי ובזמן איכות שאתם חולקים יחד.
ואולי גם קופסה של קוביות תוכל להביא לכם קצת נוסטלגיה אהובה?
