לפני כמה ימים יצאתי לשוטט לי בשוק הכרמל, פינה תל אביבית שאני פשוט אוהב. האוויר היה מלא בריחות של תבלינים וירקות טריים, והשמש האירי את הכל באור חמים ונעים. בינתיים, עיני נתפסו במסעדה קטנה ושקופה שעמדה בסוף אחד הכניסות הצרות. שמה "תיבול".
כבר מהצעד הראשון פנימה הרגשתי שמדובר במקום מיוחד. השף יוסי קיבל אותנו בחמימות יוצאת דופן ושאל אם אנחנו רוצים לטעום משהו מתפריט היום שלו - מנות שמשתנות בהתאם למוצרים הטריים שיש לו באותו יום. תחושת הכמיה קשה לתאר; המנות לא היו רק אוכל אלא סיפור חייו של יוסי עצמו.
בחרנו במנת הדגל שלו: סלמון במחבת עם רוטב הדרים ואורז קינואה בצד. כשזה הגיע לשולחן, אני אפילו זוכר את צבעי המנה - כתום ולבן ירקרק, נראה כאילו צייר על הצלחת! כל ביס היה כמו ללטף את הנשמה; הסלמון היה עסיסי ורך והטעמים שילבו בצורה מושלמת שמתעלה על כל מסעדה גדולה בעיר.
לאחר הארוחה התיישבנו בקצה המסעדה ליד חלון קטן ואכלנו כיכר לחם ביתית שהכין יוסי בעצמו עם חמאה טובה והרבה אהבה. ובדיוק אז הוא התיישב איתנו לספר לנו קצת איך התחיל את הדרך הזו - ממסעדות גדולות ומפוארות עד שהחליט לפתוח מקום קטן שבו הוא יכול להביא לידי ביטוי את תרבות המטבח שלו.
יצאתי משם לא רק עם בטחון שחשוב לעשות מה שאוהבים אלא גם עם מזכרות טובות בלב ובעיקר יותר הבנה לגבי איזה עולם קסום יש בקולינריה המקומית שלנו.
אם אתם מוצאים את עצמכם בתל אביב (ולאו דווקא סביב שוק הכרמל) ותרצו להרגיש שאתם חלק ממשהו אמיתי ולעשות לעצמכם טוב - אל תהססו להכנס למסעדה הקטנה הזו בין הסמטאות החמות של העיר. אני בטוח שתצאו ממרוצים!
ומעל לכל - לעולם אל תשכחו לדאוג לנשמה שלכם דרך האוכל שאתם אוכלים!
