לפני כמה ימים מצאתי את עצמי במכולת השכונתית שלי. לא מדובר בסופרמרקט הגדול והמבריק עם האורות החזקים, אלא בחנות קטנה וצנועה, כזו שהסדרים שלה לא תמיד מושלמים, והריחות בה מכניסים אותך לתוך עולם אחר.
כשפתחתי את הדלת הקטנה, נתקלו בי חיוכי הבעלים, משפחה ששייכת למקום מזה שנים רבות. זה היה כמו לחזור לבקר אצל סבתא - כל פינה בחנות מזכירה לי את הילדות שלי. רגע אחד הייתי מוקף במדפי הפסטה ולא יכולתי שלא לחשוב על ההפסקות בבית הספר שבהן אמא הכינה ספגטי עם רוטב עגבניות הבית שלה.
עברו דקות ספורות ופתאום נהיה מסביבי הומה אדם; לקוחות קבועים שמברכים אחד את השני ומחליפים חוויות מהשבוע החולף. כאן המכולת היא יותר מקנייה - זו קהילה חיה, מקום שבו אנשים מחליפים סיפורים ואפילו טיפים שיש רק להם: "אל תפספסי את התפוחים החדשים של השבוע" או "חייב לנסות את הלחם שנעשה כאן בבוקר".
יש משהו קסום בלהרגיש שייך למקום כזה. הרגשתי שאני לא רק לקוחה, אלא חלק ממשהו הרבה יותר גדול ומשמעותי. חשבתי לעצמי: לפעמים חשוב לנו לשוב למקומות האלה שהיו לנו לבית ולמצוא בהם את הנחמה והשייכות שאנו כה זקוקים לה בעידן הכול כך מהיר הזה.
ממליצה לכולם למצוא מכולת שכונתית ולהיכנס פנימה פעם אחת מכל הלב. יש שם קסם שאין לו תחליף - בין אם זה בירקות הצבעוניים ובין אם בשיחות קלילות עם השכנים שלך על המתכון הסודי שלהם לרוטב חרדל אוהדי מנצ'סטר יונייטד!