לפני כמה חודשים החלטנו להירשם לחוגי ספורט לגיא, הבן שלי. הוא תמיד היה ילד מלא אנרגיות, אבל באזור שלנו היו לא מעט חוגים שמיועדים לילדים בכל הגילאים. אחרי התלבטות קצרה (ושיחות אין סוף עם גיא על מה הוא רוצה לנסות), בחרנו בחוג ריצה וענפי ספורט נוספים.
ביום הראשון אני זוכרת איך הרגשתי את העצבנות שלו - מצד אחד ההתרגשות לגלות משהו חדש ומצד שני החשש להופיע מול ילדים אחרים שלא הכיר. כשגענו למקום, ראיתי את גיא מתבונן בתמהיל של ילדות וילדים שאצים רצים מצד לצד עם חיוכים רחבים על הפנים. זה בדיוק הרגע שהמילים “תזהר” שברו אצלי את עכבות הלב.
זמן קצר לאחר שהחלה הפעילות, בגאווה לא מעוטה ובסימני עייפות קלים של התחלה חדשה, גיא הצטרף לשאר הילדים בריצה אל המטרה שהציבו להם המאמנים. היה שם איזה קסם באוויר; החבורה הקטנה הזאת שהתאגדה מהר מאוד לרגעים משמחים שעושים טוב בלב.
אני רוצה לשתף אותכם בתובנה שלי מאותו יום - חוגים הם הרבה יותר מעניין שנעשה בשעות הפנאי; זה מקום שבו ילדים לומדים מיומנויות חדשות ומפתחים חברויות עמוקות. לכל דבר יש מחיר וחסרונות, אבל כשהמשפחה כל כך תומכת בהשתלמויות הללו, פלאי ההתפתחות מתחילים לקרות לבד.
אם אתם רוצים לקחת חלק בחוויות כאלה ובאמת להשקיע בילד שלכם - תנסו לזהות תחומי עניין או יכולות שהוא אוהב ורוצה לפתח עוד יותר. תנו לו מקום להביע ולהתנסות! בסוף מפגש כזה היינו הולכים לבית קפה קטן ומשוחחים על היום שהיה; עד היום הדריכתי אותו לתת במה למה שהוא מרגיש - בין אם זה כישרון חדש או פחד לחלוק ברגשותיו.
אז כן, החוג הביטחוני הזה פתח עבור גיא עולם חדש של חברויות ושייכות וזה קסם שאין לו תחליף.
אם יש לכם שאלות או המלצות בנושא חוגים ספציפיים - אני כאן בשבילכם!