לאחרונה יצא לי להשתתף בסדנת מוסיקה שפתחה בפניי עולם שלם של רגשות ומחשבות. הסדנה התקיימה במרכז קטן וקסום בצפון הארץ, מלא בפרחים וצבעים שגרמו לי להרגיש כאילו אני באורח חיי הקודמים. כל כך הרבה שנים לא נגעתי בכלי נגינה, כי בחיים המודרניים אנחנו מלאים בעיסוקים שלא משאירים מקום לדמיון וליצירה.
כשהגעתי לסדנא, הייתי קצת מהוססת. אנשים סביבי היו עם כלי נגינה ביד, חלקם מנגנים כמו מקצוענים וחלקם כמוני - פשוט אוהבים את המוזיקה. התחיל לנו מפגש הכרות שבו הציגו אותנו אחד לשני והתחלנו לדבר על החלומות שלנו כמלחינים או כזמרים. פתאום הבנתי שאני לא לבד בתחושות שלי. כולם היו שם כדי להביא לידי ביטוי משהו שלא תמיד מתאפשר לנו בחיי היומיום.
המנחה שלנו הגיעה עם חיוך רחב ודיברה על איך מוזיקה יכולה להיות מרפאה נפשית ואף פיזית. היא הזמינה אותנו להתחבר לרגשות שהיו כבולים ולא נתנו להם לצאת החוצה במשך שנים ארוכות. אז החלטתי לקחת סיכון ולהשתתף בלב שלם.
היה רגע מיוחד בו כל אחד מאיתנו קיבל זמן לשתף את העולמות הפנימיים שלו דרך צלילים ולחנים שנוצרו בו במקום. כשזה הגיע לתורי, התיישבתי ליד הפסנתר הקטן והשמעתי טון ראשון שאפילו אותי הפתיע בתעוזתו ובכנותו. באותו הרגע חשתי שאני מביאה חיים למשהו ישן וטוב שבער בי אבל לא הצליח למצוא את דרכו החוצה.
אני זוכרת את ההרגשה הזו גם לאחר מכן כאשר התחלתי לכתוב מילים לשיר שעלה לי בראש - גלגל אשר מזכיר לנו שגם בימים הכי קשים אפשר לברוח למוזיקה שתיתן לנו כוח ועידוד להמשיך הלאה.
אם אתם חושבים להצטרף לסדנאות כאלה, ממליצה לכם לעשות זאת בלי לחשוב יותר מידי! תזכרו שאנחנו כאן כדי ללמוד וגם לטעות ולעשות טעויות מתוך אהבה לעשייה עצמה ולא בגלל הרשאות מבחוץ.
עזבו לרגע את הטרדות וקדימה אל היצירתיות שלכם! רק דרך חיבור כזה ניתן להרגיש באמת ולהתחבר לחיים שעוברים לידינו לפעמים מבלי שנשים לב…
