אם יש משהו שאני אוהב בקיץ הישראלי, זה את הרגע שבו אני צולל לבריכה. כל כך הרבה זיכרונות טובים קשורים בזה - המוזיקה ברקע, הצחוק של הילדים ובילוי עם חברים. אחת מהבריכות האהובות עליי היא זו שבקיבוץ הסמוך למקום מגורינו. בשנים האחרונות הבן שלי משתתף בתחרויות שחייה, וזה בינתיים הפך למסורת משפחתית לבוא ולשחות שם בכל סוף שבוע.
זוכר את הפעם הראשונה שלו בבריכה? הוא היה קטן, עוד לא בן שש. אחרי כמה חודשי שיעורים הגיע הזמן לנסות את הכוח והאמונה בעצמו והוא נכנס למים בעצבנות שהייתה מתוקה להפליא. ברגע שהוא נכנס פנימה ורגליו נשטפו ע"י המים הצלולים, הייתי יכול לראות איך החששות שלו מעצימים אותו ולא מחסלים אותו. לצפות בו שוחה כמו דג, כאילו הוא גילם מישהו אחר לחלוטין - פשוט מדהים.
מתוך כל השיחות שלנו ליד הבריכה התגבשה לי תובנה: לפעמים צריך לקפוץ למים בלי לדעת באיזו שעיה אנחנו עומדים לשחות ואיזה מכשולים יעמדו בדרכנו. יש רגעים שיש רק לקפוץ ולראות לאן זה ייקח אותנו - הכל זה חלק מהמנעד הרחב של החיים.
כשהבן שלי סיים השבוע עוד אימון, אני זוכר שאמרתי לו: “לא משנה אם תנצח או תפסיד בתחרות הקרובה שלך - העיקר שתהנה”. אני מבקש להפנים גם לעצמי את המסר הזה; בהחלטות היומיומיות לא תמיד חייב להיות מנצחים או מפסידים...
אז אם אתם מתכננים יום כיף בבריכה בשבועות הקרובים - אל תהססו לקחת איתכם משהו חדש לנסות במים או לתכנן משחק קופסה לשפת הבריכה אחרי שחייה רצינית! ערביכם יראו אחרת לגמרי ויתמלאו בצחקוקים ושיחות שישארו בזיכרון לעד.
והכי חשוב - כשאתם קופצים לבריכה בפעם הבאה, תזכרו להרגיש את החופש שבמים ותנו לתינוק שבתוככם שוב להתגלות!