תמיד חלמתי ליצור קשר עם האדמה, אבל בעיר זה נראה כמעט בלתי אפשרי. אבל אז, לפני כמה חודשים, חברה שלי סיפרה לי על גינת הגג שהיא הקימה. התלהבתי ואלו היו ההתחלות שלי בתחום החקלאות העירונית.
נפגשנו ביום שישי באחד מהימים היפים של האביב. אני זוכרת את השמש ששיחקה בין העננים, והשמחה בליבי כשנכנסתי לגינה שלה - זו הייתה כמו פיסת טבע קטנה בלב ליבה של העיר הגדולה. המראות היו מדהימים - צמחי ירקות בצבעים שונים שגדלים מכל עבר, ריחות מתוקים וטובים של עשבי תיבול שהזכירו לי את הסבתא שלי שבישלה במטבח עם הרבה אהבה.
אבל יותר מהצמחים עצמם, מה שתפס אותי באמת היה הרגש שיצר המקום הזה. כל עלווה שנגעה בי הזכירה לי שאפשר לחיות באופן יותר מחובר לטבע גם במקום הכי אורבני שמסביבנו. התחושה שהאדמה בעצם קרובה אלינו כל כך והיכולת שלנו לקיים חיים נשענים עליה היא דבר מרהיב בפני עצמו.
לאחר שבועות רבים בהם טיפלתי בגינה הקטנה שלי בחלון המטבח (כן כן!), מצאתי שאני לא רק נהנית מגידול ירקות אלא גם מביאה לסביבה שינוי קטן אך משמעותי. יש משהו פשוט כל כך בלקטוף עגבניה אדומה בשיא הבשלותה ולחוש את הטעם המתוק בפה שלך - זה כאילו נוצר חיבור מעניין בין העבודה הפיזית לבין תשוקת הלב.
אם הייתי צריך לתת טיפ למישהו שרוצה להתחיל במסע דומה, הייתי אומר: אל תחכו למקום מושלם או לתנאים אידיאליים! קחו קופסה ישנה או עציץ קטן והתחילו לשתול זרעים אפילו במרפסת שלכם. בסופו של דבר מדובר על התהליך ולא רק על התוצאה הסופית. וגם אם יקרה משהו שלא מסתדר בדיוק כמו בתמונה - זה חלק מהשיעור ומהלמידה שלנו כאנשים!
חקלאות עירונית פתחה בשבילי לא רק עולם חדש של יתושים ורסיסים ירוקים אלא גם יחסים טובים יותר עם עצמי ועם העולם שסביבי. כל מי שחושב שאין לו מספיק מקום ועדיין רוצה להיות חלק מהמרץ הזה - אתם מוזמנים להצטרף למסע המרגש הזה!