תמיד זכרתי את התחושה בהייתי נכנס לספרייה העירונית שלנו, הריח של הספרים הישנים, השקט המלטף. כאילו נוגע אני בפיסות עולמות שונים בכל פינה. כשחזרתי לשם לאחרונה, עברו שנים מאז הפעם האחרונה שלי שם. הייתי ילד כשהגעתי לאותה ספרייה לראשונה, והתלהבותי מהעולם המופלא שנגלה בפני הייתה חסרת גבולות.
זוכרת את אותו יום חורפי בו החלטתי להיכנס אחרי בית ספר - בשמלה צהובה ונעליים שאמא קנתה לי לקיץ. המחשבה על קור כל כך רצינית הכניסה בי פחדים וגם התרגשות רבה. באותו רגע הכל השתנה; ישבתי באחד הכסאות הקטנים שבין המדפים וציידתי את עצמי בספר הרפתקאות של נסיכים ודינוזארים. בעשרים דפים בלבד כבר הופעתי כגיבור שמעז להתמודד עם כל מכשול.
גם היום, כשאני מתבונן סביב במדפי הספרייה הבעיטות שלי כמעט חוזרות אלי בחדות, אבל עכשיו זה לא רק הספרים שמרגשים אותי - אלא גם האנשים והסיפורים לכל אחד מהם. ברקע ישנם ילדים מצחקקים וסבתות שקוראות בהנאה.
אם אתם מחפשים טיפ אישי ממני: תנסו לבוא לספריות בשעות השקטות שלהן - אלה שעות קסומות שבהן ניתן למצוא פנינים אבודות בין הדפים הישנים או להתחבר עם אנשים שלא הייתם חושבים לפגוש ביום יומי אך השתתפו במסעות הדמיון שלכם בתור צעירים.
ומעבר לכך - לקחת את הזמן לצלול לעוד עולם רחוק או לחוות סיפור חדש יכול לעזור להזכיר לנו כמה החיים גדולים ומגוונים שהם מעבר למילים שעוטפות אותנו מדי יום ביומו. קדימה! לכו לספריה הקרובה אליכם ותראו איך הם נעשות כמו קפסולה בזמן שחזרת לנעורים שלכם מחדש!