אני זוכר את היום שבו רכשתי את ה"מזדה 323" שלי, אחת המכוניות הקלאסיות שחלמתי עליה. שנה 1989 והמאפיינים שלה היו כמו סימן לתקופה אחרת - צורות חלקות, צבעים כהים ועיצוב שלא משתנה עם הזמן. זו לא הייתה סתם מכונית; זה היה חלום שהצלחתי להגשים העונה ללב שלי.
כשהגעתי למוסך כדי להתחיל את התהליך של השיפוץ, האוויר היה מלא בריח של שמן ומקפיצים מותחים. בעל המוסך, איש מזוקן בשם יעקב, חייך אלי ואמר: "אתה יודע מה? פה אנחנו לא מתקנים רק מכוניות, אלא גם סיפורים". הוא צדק. כל תיקון הפך לסיפור עצמאי בספרייה של הרגשות והזיכרונות שלי.
במהלך השבועות הבאים עמדנו יחד על הכניסות והמנועים. היה מרתק לראות איך הוא פתח בעדינות את המנוע וגילה היסטוריה של סבלנות ואהבה שבנו אותה במשך השנים. לימד אותי שהידיים הן הכלים הכי טובים שלנו; לפעמים צריך לשחרר אגוז או לנקות פחמן כדי להבין מה באמת קורה בלב הליבה של הדבר שאתה אוהב.
יעקב תמיד אמר לי לחשוב על כך שביטחון זה בסיס לכל תיקון ושהאהבה למכונית שלך היא זו שתוביל אותך בתהליכי השיקום שלה. למדתי שעל מנת לחזור לכאן עם חסכון ושמחה עתידית - קודם כל עליי לתקן בעצמי כמה דברים קטנים בבית ולא להתעצל ללשפשף וללטש.
ואם יש טיפ שאני יכול לתת לכם - אל תפחדו מכל מיני תקלות נוראות שייראו כמטרדוּת מסיבוך בלתי נגמר. פעמים רבות מדובר בהליך פשוט שטומן בחובו עולם ומלואו אם נתייחס אליו כמו לעבודת יד אמנותית ולא כדבר משעמם שיש לבצע עליו עבודה טכנית גרידא.
כל פגישה שלי עם יעקב הייתה כאילו אני מגיע לרופא חבר - איזושהי תרבות של תרפיה בקומפרסור שנושבת במוסך כאשר אנחנו מדברים וצוחקים יחד. רגע הצגת המכונית המתחדשת בהחלט לא יהיה קטן עבורי - זו תהיה ההוכחה לכך שסיפור הרכב הזה בעבודת יד מתמשך וגם אני השתניתי דרכו.
בסופו של יום, כשפתחתי את הדלת מחדש והרגשתי שוב כיצד אני עולה על הכורסה הזו שחיכתה לי זמן רב כל כך וכל גומת פנים לקחה אותי לעולם אחר בו האנרגיה החייתה אותי מחדש - ידעתי ששום דבר בעולם לא ישווה לך לדינמיקה הזו שבין אדם לרכב שלו.
אז אם יש לכם מנוע שאבד לו העונג או דלת שלא נסגרת כנדרש - אתם יודעים מה לעשות! לצאת למסע ולהרגיש את הקסם בפתיחת דלת חדשה באוטו הישן שלכם - כי בכל תיקון יש איזה גבול חדש שנוצר והופך אותנו לטובים יותר!