אתמול נכנסתי למכולת השכונתית שלי, אחת מאלה שאפשר למצוא בכל פינה בארץ. זה היה אחרי יום מתיש בעבודה, ופשוט חיפשתי משהו קטן להמתיק את הערב. המוכר, שמעון, החביב עם הזקן הלבן והחיוך הרחב, קיבל אותי כמו תמיד.
כשהתחלתי לסמן מה אני צריכה - לחם טרי, גבינת עיזים וחבילת שוקולדים (לא יכול לעמוד בפני זה) - שמתי לב שהמקום הזה הוא הרבה יותר מסך רכישות יומיומיות. זה כמו כור היתוך של סיפורים אנושיים. כשאני עומדת שם בתור לקופה, יש לי את הזמן לראות את כולם: האמא עם הילדים שרצים סביב המדפים, הצעיר עם אוזניות בכניסה וחבר'ה שבאים לשאול על מחירים של חלב אורגני.
סיפור קטן שעלה לי בראש באותו רגע היה על הפעם ההיא כששמעון הכין לכל העבריינים שוקולד חם ביום גשום במיוחד. אנשים הגיעו למכולת לא רק בשביל לקנות אלא גם כדי לשבת ולקשקש קצת עליו ועל החיים - על עבודה ועל חלומות שהתנפצו ואחרים שנוצרו מחדש.
הדינמיקה הזאת בין האנשים היא מה שעושה את המקום חי ונושם. פתאום הבנתי שגם אם מדובר בסתם קנייה קטנה של מוצרי מזון - כל ביקור במקום הזה טומן בחובו מפגש אנושי חדש; חיוכים והחלפות דברים שלא הייתי יכולה לדמיין קודם לכן.
אז טיפ ממני: אל תזלזלו בביקור במכולת השכונתית שלכם. לפעמים מעבר לעניין הפרקטי יש כאן הזדמנות להתחבר לכל כך הרבה דברים אחרים - לקהילה שלנו ולחוויות משותפות שאנחנו אפילו לא מודעים עד כמה הן משפיעות עלינו.
זה החיבור הקטן הזה שמזכיר לנו שאנחנו לא לבד בעולם הזה ושלעיתים קרובות הדברים הכי פשוטים הם אלו שנותנים לנו הכי הרבה משמעות.