אני זוכרת את הרגע ההוא, כשעמדתי על המרפסת הקטנה של דירתנו בעיר הגדולה, והבטתי למטה. כל מה שראיתי היה עשרות בניינים אפורים וברווזים בטוחים שמתרוצצים בשטח קטן של דשא מזויף. באותו רגע הרגשתי חוסר סיפוק עמוק. איפה הטבע? בתור מישהי שאוהבת לעבוד עם הידיים ולראות תוצאות מוחשיות, פתאום נשבר לי הלב.
אז החלטתי לקחת יוזמה. לא עבר זמן רב עד שהתחלתי לגדל ירקות בקופסאות חד פעמיות שנשארו לי משימושים קודמים. ביססה אותי האמונה שעבודה יומיומית קטנה יכולה להתממש להיות שינוי משמעותי - גם אם מדובר במרפסת הקטנה שלי.
בהתחלה, היו לי תקלות רבות - לא ידעתי כמה מים צריך לשתול רוקט, והנענע שביקשה לקבל יותר מדי שמש נראתה אובדת עצות במשך כמה ימים טובים. אבל ככל שחלף הזמן התחלתי להבין את החוקים החדשים של החקלאות העירונית: חשוב להקשיב לצמחים שלך כמו שאתה מקשיב לחברים שלך. הם צריכים אהבה וקשיבות כדי לפרוח.
כעבור חודשיים זכיתי למראה המרגש ביותר: גרגרי העגבנייה הראשונים שצמחו! זה היה מעבר לעונג; זה היה ניצחון אישי קטן שהזכיר לי למה אני כאן ולמה לקחתי על עצמי את הדרך הזו.
כעת אני משתפת בעלי מרפסות נוספות סודות פשוטים שאני גיליתי בדרך הזה - איך להכין קומפוסט מחומרי גלם שאפשר למצוא סביב הבית, או אילו צמחים מתאימים בדיוק לתנאים העירוניים שלנו. יש משהו קסום בלראות אנשים מסביב גומלים לעצמם חיים מרובי צבעים ואוכל איכותי ישר מהמרפסת.
אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאני הופכת מכירה ירקות בסופר לצמחונית גאה ומגדלת ירקות בעצמי בכל מוצאי שבת הייתי צוחקת לכם בפנים. אבל החיים מלאים בהפתעות, וממערכת הבטון הזאת צומחות אפשרויות חדשות מדהימות רק כאשר אנחנו בוחרים להשקיע קצת מאמצים בחזרה לטבע שלנו.
זה הזמן לצאת מהמקום הנעים והמוכר ולהתנסות בגידול אוכל עצמאי, אפילו אם אין לכם גינה או שטח גדול אתם יכולים להתחיל עכשיו! אולי נראה לפעמים שזה פרויקט קטן ולא משמעותי בעולם הגדול - אך תאמינו לי שתגללו אותנו להרבה יותר מזה אם רק תחזרו לידיים שלכם ותחשפו אותן לאדמה הפורייה שממתינה שם בחוץ בסבלנות רבה.