לפני כמה חודשים, בתהליך חיפוש אחרי משהו חדש שיעביר לי את הזמן ויעניק לי תחושת מגע עם האדמה, החלטתי לנסות להציב כמה עציצים במרפסת שלי. המחשבה הייתה פשוטה - אם אני לא יכול לצאת לטבע כל יום, אז לפחות אשקח את רצון הגידול והפריחה בבית. התלבטתי מה לשתול ולבסוף בחרתי בעגבניות. יש להן קסם خاص; הן גם טעימות וגם מספקות.
בערב הראשון, כשחזרתי הביתה מהעבודה, הרגשתי כאילו המתנה הכי יפה שאני נותן לעצמי היא שטיפת הידיים בעפר הלח. זרעי העגבנייה הקטנים נכנסו לאדמה ורגע לפני שהכנסתי את העציץ הביתה הרגשתי כמו סטפן ג’ובס הממציא מחדש טכנולוגיה. זה היה מדהים - הכוח של טבע חבוי בתוך גרגר קטן!
כעבור שבועיים התחילו לנבוט העלים הירוקים הראשונים, ובימי שישי הייתי יושב בכיסא הנמוך במרפסת ונושם את ריח האדמה הטרייה ומרגיש שזו הדרך שלי לחוות קצת יותר שלווה בחיי היום-יום. תוך כדי הצימוח שלהם גם אני התחלתי לצמוח - למדתי יותר על התאמת אדמות לזנים שונים של צמחייה ומצאתי דרכים יצירתיות למקסם את השמש שמתבקשת לצמחי ההדרים שלי.
כן, היו ימים שבהם עמדו כדים מים באזור ושואלים אותי איך זה שאני משקו בחורף ולא קופץ למחסה כדי לשמור עליהם יבשים… אבל הם באמת נראים בריאים! לצד זאת למדתי להתמודד עם מזיקים בלי להשתמש בחומרי הדברה קשים - פשוט שמו לי חברה שבעצם פטרה אותי מזה (חתולים!) כי הריח שלהם סילק כל אפשרות של זחלים להתאסף בדשאים.
אני רוצה לחלוק טיפ חשוב לכל מי שמעוניין להתנסות בהצלחה בגידול עצמי: תתחברו לצמח שלכם! במקום לראות אותו רק כ"עציץ", דאגו לו ותנו לו תשומת לב - אתם תופתעו מאיך שהקשר הזה יתפתח. ההפתעה הגדולה ביותר הייתה כשאספנו סוף סוף את העגבניות הראשונות שלנו; לקחנו אותן לסלט משפחתי במשקל מלא ביתיות ואהבה.
זה הרבה מעבר לפירות ודברים שאפשר להכין מהם מטעמים - מדובר כאן ביצירה ובתהליך מעצים שמזכיר לנו שכל אחד יכול להיות חלק מהטבע גם בלב עיר הומה. החקלאות העירונית פתחה בפני עולם עשיר שלא חשבתי שאצליח להגיע אליו פעם ואין סוף להרפתקות שעוד מחכות לי שם בין העציצים והעלי גדלבים שמשייטים ברוח הקלה.
אז אם אתם מרגישים קורא לעשייה או לשלווה מתוך המסך והעולם הדינמי שסביבכם - אל תהססו; פשוט התחילו לגידול. זה ייתן לכם הזדמנות להרגיש חיים חיים מתחדשים בכל יום מחדש.