לפני שבועיים, החלטתי לנסות משהו חדש - לטפוס את השגרה ולצאת לסיור במקומות פחות מוכרים בארץ. אחרי לא מעט זמן של עבודה אינטנסיבית וחיינו העמוסים, הרגשתי צורך באמת להתחבר לנופים שלנו, להרגיש את האדמה מתחת לרגליים ולהכיר את התרבות המקומית בעבודתה היומיומית.
ביום שבו יצאתי למסע, גשמתי חלום קטן שלי: לגלות את הכפרים הציוריים והזנוחים בגליל העליון. לאורך הדרך אני פוגש כלי רכב ישנים משנות ה-70, נגיעות טכנולוגיה חדשות ודיבור על חיים פשוטים יותר. ובמרכז כל זה? האנשים.
באחד הכפרים הקטנים, נחלאל שמו, נכנסתי לבית קפה משפחתי שהציע עוגיות תוצרת בית וקפה מדהים. כשיושבים מול שולחן קטן עם נוף עוצר נשימה של ההרים שסביבנו, אני מרגיש איך הדברים הפשוטים ביותר יכולים לעורר בנו תחושת שמחה עצומה.
התיישבתי ליד אישה מבוגרת בשם מרים שפתחה לי את הלב שלה וסיפרה לי על החיים בכפר וגם על התקופות הקשות והשמחות שעברו עליה. היא דיברה על החקלאות ועל אהבת אדמתה, וכשאכלנו יחד מנת פלאפל שאני עצמי סייעתי להכין (כן - ניסיתי לשלם כדי להתנדב!), הבנתי שזו לא רק מנה טעימה אלא גם תרבות שנושאת בתוכה סיפורים רבים ומרגעי חיים אמיתיים.
ויטמין G (גולן) התבטא בצורה בה אירחה אותנו האישה הזו - כמו אם שמספקת לבניה אוכל טוב ונוגע אל הלב.
אם אתם מחפשים מקום אחר מהמלונות והמסעדות המוכרות בעיר הגדולה ביום חג או בשבת רגועה - לכו בעקבות התחושה שלכם! מצאו כפר שכוח אל כזה ותראו איך אפשר בזכות פגישה אחת עם אדם פשוט להבין עד כמה לכל אחד מאיתנו יש סיפור מרתק לספר.
ועוד טיפ חשוב: תמיד תסכימו לדיאלוג עם המקומיים - הם יודעים הכי טוב איפה לטעום דברים שלא תשמעו מהם בכל מדריך טיולים!
אז שיהיה לכם מסע נפלא ושהלב ימצא מקומות חמים בדרך!