לפני כמה שנים, בפרץ של רגעים בלתי נשכחים, מצאתי את עצמי בסדנת נגרות קטנה בכפר מבודד. זה היה יום חורפי, ירדו טיפות דמעות מהשמיים שהעניקו לנוף גוון קסום. אני זוכר שבאותו רגע לא ידעתי בדיוק למה לצפות - רק רציתי לברוח מהשגרה ולמצוא משהו שיביא לי שמחה.
כשהגעתי לסדנא, הרגשתי מיד את האווירה החיובית ששטפה אותי. המדריך היה איש מבוגר עם ידיים מלאות בקלופים וצבעים מעצבים אותו. הוא סיפר לנו על אהבתו לעץ ועל היכולת ליצור ממנו דברים חדשים, כמו מתנות או רהיטים שאפשר להתרפק עליהם בלילות קרים בבית.
במהלך הסדנא למדנו לעבוד עם כלים פשוטים - מסורים, מקלות וחומרים שונים בטקסטורות שונות. אבל מעבר לכל זה, הבנתי שתהליך העבודה עם העץ הוא לא רק טכניקה; זו אמנות של סבלנות ואהבה. בכל פיסת עץ הסתתר סיפור, וזה היה ייחודי וכמעט קסום בעיניי.
באחת העובדות שלי הכנתי שולחן קטן מעץ אורן ישן שהיה בשימוש במשך שנים רבות ונטל עליו סימנים של חיים אינסופיים. כשראיתי את התוצאה הסופית - שולחן שמזכיר בצורה המזוהה דברי ערך שנוצרו מתוך תחושת הנאה ושקט נפשי - הרגשתי סוג של גאווה שלא חוויתי עד אז.
מעבר לטכניקות עצמן שהפכו להיות חלק מחיי היומיום שלי ואפילו התחביב שיש לו מקום מכובד במרכז הבית שלי, גיליתי גם תובנה עמוקה: כשאתה עובד בידיים שלך ויוצר משהו מיוחד - אתה לומד להעריך יותר את הזמן ואת ההשקעה הנדרשת כדי להביא דברים לחיים.
אז טיפ ממני למי שמעוניין להתחיל בנגרות או פשוט רוצה לקחת פסק זמן משגרת החיים? אל תהססו להתנסות בחומר הזה והרגישו אותו בידיכם! אי לכך שתזכרו שבכל טעות אפשר למצוא הזדמנות ללמידה ולהתקדם לשלב הבא - זו לא סתם עבודה בעץ; זה מסע חיובי ומרגש שמתמשך הרבה אחרי שיצרתם משהו חדש!
מאחל לכולכם למצוא תשוקות חדשות ולעצב הכל באהבה 🌲❤️
