לפני כמה חודשים החלטתי להביא לכלבה שלי, מיקה, קצת יותר סדר בחיים. היא הייתה מתוקה בטירוף, אבל לפעמים הרגשתי שהקשר שלנו מאבד מהעומק והחום. אז נרשמתי לשיעורי אילוף כדי ללמד אותה פקודות בסיסיות וליצור בסיס טוב יותר בין שנינו.
בשיעור הראשון, הייתי מלא ציפיות. המדריך הסביר על חשיבות התקשורת עם הכלב ועל איך חייבים להגיע למקום של הבנה הדדית לפני שמתחילים לדרוש משהו ממנה. לקח לי כמה חודשים להבין את הפשטות שבעצם הדברים: לא מספיק להראות לה מה שאני רוצה שהיא תעשה; אני צריך קודם כל לדעת להקשיב לסימנים שלה.
עם הזמן מצאנו שפה משותפת - לא רק דרישה לצייתנות אלא רגעים קטנים של אושר פשוט. למשל, כשהיא התחילה לרוץ אליי כשאני קורא לה או כשהראתה לי ככה שהיא מבינה אותי בלי מילים. זה היה כמו קסם! גיליתי שסבלנות ואהבה הם המפתחות להצלחה יותר מכל טכניקת אילוף.
אפילו ברגעים הקשים - כשמיקה סירבה לבצע פקודה או כשחטפה משהו מהמגירה - הבנתי שחלק מהתהליך הוא גם להבין את הצרכים שלה ולא רק לנסות לשלוט בה. טיפ קטן שלי הוא תמיד לשמור על גישה חיובית ולהשתמש בפרסים במקום בעונשים; זה עבד לנו נהדר ועזר להתקרב אפילו יותר אחד לשני.
כיום אני מרגיש מפרגן ובעל ערך על הזכות שיש לי להיות בעליו של כלב כזה מדהים כמו מיקה. האילוף חדד בי את החשיבות שבקשרים שאנחנו יוצרים ואת כוח ההבנה בינינו ובין חברינו הוורודים והפרוותיים.
אז אם אתם מתלבטים לגבי אילוף - קחו את הזמן! תמצאו את השפה שלכם ותפנימו שזה הרבה מעבר לרכישת מיומנויות נוספות; זו דרך לחבר לבבות ופשוט ליהנות יחד בכל צעד בדרך.