לפני כמה שנים, כשהתחלתי את לימודי התואר שלי, חשבתי שאני יודע מראש מה אני הולך לפגוש. ידע זה כוח, נכון? אז מה יכול להיות כל כך מסובך בספרי לימוד? קניתי את הכלים ואת הספרים הנדרשים והרגשתי כמו גיבור על עם כוחות מיוחדים.
אבל כשהגעתי לשיעור הראשון ופתחתי את אחד הספרים הכבדים הרגשתי שפתאום העולם מתערבב לי. המילים היו גדולות מדי, המושגים מסובכים ואני פשוט לא הבנתי מה רוצים ממני. שעות ישבתי בתוך חדר הלימודים עם חברים לקורס שיתפנו בינינו תובנות ותהיות. היה רגע שהבנתי שזה לא רק הידע שמעניין אלא הדרך שבה אנחנו מגלים אותו.
לאט לאט למדתי שהספר הוא יותר מחומר למבחן; הוא סיפור חיים שלם. כל פרק פתח בפני עולם חדש: החוויות של הדמויות בו הפכו להיות חלק מחיי היום יום שלי, והשאלות הגדולות שנשאלו הפכו לשאלות שגם אני שאלתי את עצמי בשעות הקשות בלילה.
תובנה אחת משמעותית שאני רוצה לשתף היא שכל ספר לימוד הוא הזדמנות לדיאלוג פנימי ולחיבור בין הדברים שאנחנו לומדים לבין עולמנו האישי. במקום להסתכל עליהם כמסמך קר ואפור, כדאי לראות בהם מדריך מפורט שעוזר לנו להבין מעמקי נושא מסוים וגם לעצב אותנו כבני אדם.
אם יש לכם ילד או שאתם עושים תואר בעצמכם - אל תשכחו לקחת את הזמן ולהיכנס לספר בהקשר רחב יותר ולא רק כמשאב ללימודים עצמם. דברו עליו בבית, שתפו במחשבות ובחוויות שלכם ממנו; הרבה פעמים השיחה סביב ספר הלימוד יכולה לחשוף נקודות שלא חשבתם עליהן קודם לכן וליצור חוויה מלמדת ומעמיקה הרבה יותר.
בסופו של דבר אני מבין שסיפורים אינם תמיד יודעים להיקלט מצוין בעמודיו של ספר - הם מתעורריים לחיים כשאנחנו מאפשרים להם לצאת מתוך הדפים שלנו ולהשתלב בחיינו האישיים והיום-יומיים.