לפני כמה שבועות, נכנסתי עם הבן שלי לחנות צעצועים קטנה שגילינו במקרה בשכונה. העוברים והשבים לא ייחסו לה הרבה חשיבות, אבל כשפתחנו את הדלת והצלצול הקטן פעל על קונצרט של צלילים משמחים, הרגשתי כאילו נכנסנו לעולם אחר.
המדפים היו עמוסים בכל מיני צעצועים צבעוניים: מכוניות מתנגשות, דינוזאורים מדבריים שאת רובם אפשר היה לדמיין ממש בתנועה, וערכות יצירה שמזמינות אותך להשתחרר מהשגרה. הבן שלי התלהב כמו ילד קטן (אה wait - הוא עוד ילד קטן!) וניגש ישר לשידת הלגו הכי גדולה שהייתה שם. אני עמדתי בצד והתחלתי להרגיש נוסטלגיה עצומה.
כל לגו שהיה שם החזיר אותי לילדותי. הייתי מספר לעצמי איך ביליתי שעות באיסוף בלוקים צבעוניים ובבניית ערים שלמות בסלון ההורים בלי שהם יתפסו אותי. חיבור בין צעצוע למחשבה, בין לב לבין זיכרון - הכל התחבר לי בפנים באותו רגע.
בסופו של דבר, בחרנו יחד ערכת בנייה מעץ שלא רק שהיא תפתח לו את הדימיון אלא גם תחזק קשרים מסוימים עם אחיו הקטן כשהם יבנו דברים ביחד. המוכרת בחנות סיפרה לנו שהיא בעצמה אמא ל-3 ילדים וכשהיא ראתה אותו מתלהב כל כך היא לא יכלה להתנגד ולתת הנחה קטנה על הערכה.
זה גרם לי לחשוב: חנויות הצע toys לא הן בדיוק מה שאנחנו רואים עליהן מבחוץ. מדובר באנשים באמת שעושים עבודה קשה כדי להביא שמחה לילדים ולהורים שלהם. הם ממלאים אותנו בזיכרונות טובים ודואגים שהילדים שלנו ירגישו את הקסם הזה שיש ביצירה וברוח השיתוף.
אז אם אתם צריכים מקום לקנות בו צעצוע או סתם להיזכר בכמה דברים טובים מימי הילדות שלכם - אל תמעיטו בערך של חנויות הצע toys המקומיות! יש בהן הרבה יותר מאשר פשוט מדפי רכישות; יש בהן נפש וחום שאפשר למצוא רק כאשר פוגשים אנשים שאוהבים לתת ולעזור לכולנו לגלות מחדש מה זה אומר להיות ילדים בעולם הזה.
אני ממליץ בחום להיכנס לכל חנות כזו שפוגשים בדרכים שלכם ולראות איזה פלא נוסף מחכה לכם שם!