לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי במצב של בלבול מוחלט. הייתי רגע אחד בעבודה, מתפקדת ובעלת יכולות, וברגע שאחריו התחילו לעלות כל מיני שאלות על קיומו של אושר אמיתי בחיי. זה היה זמן שבו הרגשתי שאני צריכה לשנות כיוון אבל לא הייתי בטוחה לאן ללכת. כך הגעתי למשרד של המטפל שלי.
כשנכנסתי לחדר שלו, הייתה לי תחושת חשש מעורבת בהתלהבות. המחשבה "מה אני הולכת לגילוי כאן?" עברה לי בראש. במהלך הפגישה הראשונה פשוט פתחתי את הלב והתחלתי לדבר על מה שמעסיק אותי: חוויות עבר, יחסים משפחתיים ואפילו רצונות שלא התגשמו. אני זוכרת איך הוא הקשיב בשקט ובריכוז מדהים, עם תחושה שהרגע הזה ממש חשוב עבורי.
לאט לאט הבנתי שהמטפל הוא כמו מדריך במסלול הרגשי שלי. בכל פעם שדיברנו על משהו שנראה קטן או חסר משמעות - גיליתי שהתובנות הכי עמוקות נובעות מאותם דברים שוליים שחמקו ממני במשך שנים רבות.
לקח לי זמן להבין שזה בסדר להרגיש חרדה או חוסר ודאות - שלא חייבים להיות תמיד שמחים ומסודרים כדי להיות אנשים טובים או מצליחים. בנוסף, למדתי טכניקות קטנות שישפרו את מצב רוחי ביום-יום: כתיבה ביומון למשל- היא הפכה עבורי לכלי נהדר לביטוי רגשות ותהליכים מחשבתיים שעברו דרך הראש והלב שלי.
אם יש משהו שצמח בי כל הזמן הזה, זו ההבנה שכל דיבור רגיש ובוטח באדם השני יוצר כוח מחודש בתוכך ומאפשר לך לצמוח כאדם עצמאי יותר; אדם שמתמודד עם מציאות ולא בורח ממנה.
אז אם אתם מרגישים שהמציאות מתחילה לכבול אתכם ואתם תוהים האם כדאי לפנות למישהו מקצועי - אל תהססו! לפעמים כל מה שצריך זה רק מישהו שיאמין בכם ויראה אתכם כפי שאתם באמת רוצים להיות - אמיצים ועוצמתיים יותר ממה שנדמה לנו.