בשבוע שעבר מצאתי את עצמי שוקעת בכורסה באור הצהריים, כשמולי שוכנות השפתונים שלי, צבעי מים והמון דפים ריקים. תמיד חשבתי על היצירה כעל דרך לבטא רגשות שלא תמיד יודעים למצוא את המילים המתאימות עבורם. זה התחיל לפני שנים רבות, כשחיפשתי דרך לברוח מלחץ הלימודים והשגרה היומיומית.
בתחילת דרכי הייתי מאוד ביקורתית כלפי עצמי. כל ציור שציירתי הרגיש לי חסר ערך, כמו משהו שמעולם לא יראה אור יום. ואילו היום אני יודעת שהאמנות היא פשוט כלי - כלי שמאפשר לנו לשחרר הכל החוצה ולהפוך רגשות לצבעים וצורות. נזכרתי בשיחה עם חברה שאמרה לי פעם: "לא משנה מה התוצאה, העיקר זה שהתהליך יהיה מענג." והדברים הללו חקוקים בי.
אז החלטתי להרים את המכחול ולצאת למסע חדש בעבודת יצירה. לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי להתנסות בצבעים שאני אוהבת - צהוב של שמש ובורדו של אדמה פוריה. פתאום הבנתי שהניסיון הזה הוא לא רק לייצר משהו פיזי; זהו תהליך פנימי אחר לחלוטין.
יד אחת מחזיקה במכחול והשנייה עושים צעדים קטנים לעבר הדף החדש שלי. בפעם הראשונה מזה זמן רב הרגשתי חופש ואין סוף אפשרויות לפנינו. כל גווני הצבעים מזכירים לי זיכרונות קטנים מבני משפחה וחברים, ומתווים מסלול שמספר סיפור שלם על מי שאני ומי שאני רוצה להיות.
אם אתם מתלבטים לגבי יצירה או אומנות בחייכם, אל תהססו ללכת עם הלב שלכם! תנו למגע ידיכם לדבר בכל אופן שהוא עוצמתי ויפה בעיניכם - בין אם זו מוזיקה, ציור או אפילו כתיבה. תשאירו את הביקורת בצד ותתרכזו בתהליך עצמו.
והטיפ שלי? כשהיצירה קשה לכם ואני מתכוונת מובילה אל תחושת תסכול - קחו הפסקה קצרה! הכירו בזה שאתם חיים את החיים ובאותם רגעים אתם יותר מאמנים מדוגמנים מושלמים בתערוכה יוקרתית.
האמת היא שאת האמנות אנחנו יוצרים בשביל עצמנו קודם כל - ופשוט צריך לזכור לגשת לזה בלב פתוח ובנועם של ילד המשחק בטבעיות.