לאחרונה, מצאתי את עצמי נכנס למכולת השכונתית שלי אחרי יום ארוך בעבודה. הייתי גמור, והרעב רק התגבר כשחציתי את הדלת. אבל משהו באווירה שם ריגש אותי. הריח של הלחם הנאפה טרי מהמאפייה הקטנה בקצה, הצבעים הזוהרים של הפירות והירקות, והקול של בעל הבית שמדבר עם לקוחות כאילו הם משפחה - כל זה יצר תחוץ חום שאין שני לו.
בזמן שהסתובבתי בין המדפים, ראיתי אישה מבוגרת מתלבטת מול המדף של הריבות. היא לא ידעה במה לבחור, ואז במקום לעבור על פניה כמו רוב האנשים אני עצרתי לרגע ושאלתי אם אוכל לעזור לה. התפתח שיח קצר על המתיקות שצריך להיות בריבה טובה ובסופו אמרתי לה שגם אני אוהב לריבת תות כשהגיע הזמן להכין עוגת יומולדת לבן שלי.
לא התכוונתי ליותר מזה - רגע קטן של חיבור אנושי במוקד הכי פשוט בשגרת החיים שלנו. היא חייכה ואמרה “הרבה ילדים זוכרים טעמים מהילדות שלהם”. פתאום נפל לי אסימון: כמה חשוב לשמור על החיבורים האלה גם בדברים הכי פשוטים - אפילו בחוויה היומית שלנו במכולת.
ובעצם, החשיבות הזו הולכת מעבר למעט מוצרי המזון שאנחנו קונים; זו חתיכת חיים קטנה שמתקיימת בכל פעם שאנחנו יוצאים מן הבית ופוגשים אנשים אחרים בדרכנו. אז טיפ קטן ממני: בפעם הבאה שאתם נכנסים לחנות מכולת או כל מקום אחר שבו יש סיכוי לפגוש אנשים אחרים - תעצרו רגע ותשימו לב לסביבה שלכם. חברויות יכולות להתחיל משום דבר, ומהטעמים שפשוט עושים לנו טוב בלב - אנחנו יכולים לקבל הרבה יותר משאנחנו חושבים.
אז בפעם הבאה שאתם עוצרים כדי לקנות גבינה או ירקות - אל תשכחו גם לתת חיוך ולהרגיש חלק מהקהילה שלכם!