לפני כמה חודשים, נכנסתי לחנות קטנה ומקסימה ברחוב שקט בעיר שלי. זה היה יום חורפי, ואני חיפשתי משהו שיחמם לי את הלב. התלהבתי מהאווירה - קירות מכוסים באומניות צבעוניות, ריחות של צבעים ודבק, מוזיקה רכה שמתנגנת ברקע. כמו מתוך חלום, מצאתי את עצמי משוטטת בין מדפים עמוסים בפריטים ייחודיים.
הצצה אחת לעולם הזה והלב שלי פשוט נעצר. אני זוכרת במיוחד פסלון קטן של ציפור מעץ - כל פרט בו היה מלא בחום ואופי. המוכר, אדם מבוגר עם חיוך רחב ועיניים מזוגגות, סחף אותי לספר על היצירה ועל ההשראה שלה. הוא דיבר על איך כל פריט נוצר לא רק כסימן לדברים יפים אלא גם כהזמנה לחשוב על המשמעות שלו בחיינו.
בהחלטה רגעית לקחתי את הפסלון הביתה. הוא מצא מקום של כבוד בסלון שלי - ממש מול הכניסה לבית. ובכל פעם שאני יוצאת או נכנסת אני נתקלת בה ולא יכולה שלא לחייך. היא מזכירה לי שהיופי נמצא בכל מקום, רק צריך להסתכל בעין פתוחה ולתפוס אותו.
מהחוויה הזו למדתי דבר חשוב: אמנות לא לגמרי קשורה לסגנון או למחיר שלה; לפעמים מדובר במשהו קטן ופשוט שמדבר אלינו אישית וממשיך ללוות אותנו ביומיום שלנו.
והטיפ שלי? בביקור הבא שלכם במקום חדש או מוכר - תכירו ברגעים הקטנים שבהם מתגלה היופי שבחיים שלכם ותנו לעצמכם להתאהב מחדש בעולם שסביבכם.