אני זוכר את היום הראשון שלי בעבודת הבניין. היה זה בבוקר חורפי, כל כך קר שהאצבעות כמעט לא זזו, אבל אני הייתי מלא ברגש ובציפייה. עבודה בידיים תמיד משכה אותי - להרגיש את החומר, להבין איך להקנות לו חיים, לתת לו צורה. כמובן שאף אחד לא הכין אותי לעולם המרתק של הבנאים.
הגעתי לשטח ומולי עמדו צוות של בנאים מקצועיים. נראים קשוחים כמו סלע, מחזיקים במלוא האומץ והמסירות מה שנראה כמו מסכת עבודה אינסופית. ההתחלה הייתה מאתגרת; הם דיברו בשפה שלי אך גם בשפת המקצוע שלהם - קודים, טכניקות וכללי עבודה שהיו לי חדשים לחלוטין.
ביום השני הוטל עליי למשוך רשתות חשמליות לבד. כן, כן... חשבתי שאני בכלל בא לעבוד עם מלט ואבן! אבל בסוף התהליך גיליתי שכדי לבנות משהו טוב באמת צריך לדעת לתמוך בו מכל הצדדים. הרעיון הזה נשאר איתי ברקע בכל פעם שפצעתי איזו בעיה או נתקלתי בקושי בזמן העבודה.
לאורך השנים למדתי שכל בנאי הוא קודם כל אמן שמבין את המשמעות של תכנון ודיוק - איך לייצר בסיס שהוא לא רק פנימי אלא גם חיצוני; בדיוק כמו בחיים שלנו. כשאתה בונה בית אתה חייב לחשוב על הפרטים הקטנים - העמודים אולי לא נראים חשובים בתמונה הכללית, אבל בלי עמודים חזקים הבית יCollapse (ואני הרי לא רוצה לגור באיזה מנגנון רעוע).
טיפ ששווה זכירה: אל פחדו לשאול שאלות! כל שאלה שלא נשאלת יכולה להפוך לפגם בהמשך הדרך שלכם כבנאים ובחיים בכלל. אם קשה לכם עם משהו או אתם פשוט רוצים ללמוד עוד - דברו עם הוותיקים בצוות; הם פה כדי להדריך ולשתף מידע.
בסופו של דבר הגענו למקום שבו הכשרנו דור חדש של בנאים צעירים שרוצים לקחת חלק במסע הזה ולהשאיר חותם על העיר שלנו ועל האנשים שעבורם אנחנו בונים בבתיהם עתיד חדש. מה מתוק יותר מזה?