היום החלטתי להיכנס לספרייה בעיר שאני גר בה אחרי שנים שלא הייתי שם. בדלת הכניסה התעורר בי זיכרון מהילדות - ריח הדפים הישנים, השקט המתחייב שבין המדפים, והתחושה שמצאתי עולם חדש בכל פעם שפתחתי ספר. אני זוכר איך ביליתי ימים שלמים בין מדפי הספרים, בעיקר בסיפורי הרפתקאות ופנטזיה.
כשהגעתי לשם היום, נגע בי משהו שונה אבל גם מאוד מוכר. ניכר שמשהו השתנה; היו יותר אנשים סביב השולחנות עם מחשבים, צעירים שרצו לקרוא על מיזמים ועל טכנולוגיה. הגעתי למדף הקלאסיקות ונזכרתי בכמה מקסם יש בעולות לאור חוויות שונות - כמה עוצמתית יכולה להיות סיפור אחד כשהוא מתעורר בתודעה שלנו בגילאים שונים.
בדיוק כשישבתי להרגיש שוב את הקרבה של ספר טוב בידיים שלי, פגשתי במקרה אדם מבוגר שישב לידי וקרא רומן יפהפה. פתחנו בשיחה שסיפרה לי עליו כל כך הרבה דברים שהשתקפו ברקע החיים שלו: "אתה יודע," הוא אמר בחיוך רחב, "אני כבר בהפסקת קריירה מאתיקון חוקים וחלומות שלי תמיד מצאתי בכתיבה." הכימיה בינינו הייתה רגע קסום - פשוט אדם שתיאר לי כיצד הספרים עזרו לו בתקופות קשות ואיך הם נתנו לו השראה לחיים חדשים.
אם יש טיפ אחד שעליי להעביר למי שרוצה להגיע לספרייה זה: אל תהססו להתאבל על הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שהייתם שם! החן הזה נמצא שם רק בשבילכם ותמיד יהיה מקום שבו תחומים שונים נפגשים - צעירים ומבוגרים כאחד מעשירים את עצמם דרך האותיות.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים מה לעשות בשעות הפנאי שלכם או מחפשים השראה חדשה, תנו לספרייה המקומית שלכם הזדמנות נוספת - היא עשויה להכיל בתוכה קסמים שעדיין לא גיליתם!