אתמול, אחרי יום עבודה מתיש במיוחד, הסתכלתי על השעון והבנתי שאין סיכוי שאני הולך לבשל ערב. רעיון פיצה הגיע אליי כמו הארה לאור היום. מיהרתי לפתוח את האפליקציה של המשלוחים שלי והתחלתי לעבור בין המסעדות. כל פיצרייה שהצניחה בי געגועים לניחוחות שזורים בשמן זית ובזיליקום.
בחרתי אחת - פיצה עם גבינה נמסה, עגבניות טריות ואורגנו הריחני שסוגרת לי את הפינה. ההתרגשות הייתה בעיניי כמו ממתק לילדים; כבר ראיתי את עצמי מתענג על כל ביס. אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה מאותו שליח חביב בשם יוסי, שמבקש לדעת אם הוא יכול להשאיר לי את הפיצה ליד הדלת או שאני מעדיף לקבל אותה בידיים.
שמעו, זה היה רגע קטן אבל מלא משמעות. הבנתי שיוסי הוא לא רק שליח - הוא אדם שקורא מצבים ומבין שכ15 דקות יכולה להיות הנצח בשביל מישהו שחזר מהעבודה מותש ובעלת חשק לפנק את עצמו באוכל טוב. הלב שלי התרחב קצת יותר כשהוא הגיע ישר בזמן עם חיוך רחב ומילים טובות.
לאחר מכן שמחתי שבחרתי במשלוח במקום לצאת מהבית ולהתמודד עם עומסי התנועה והעייפות שהיו מחכים לי בחוץ. אז אולי זו לא רק אוכל שאנחנו מזמינים דרך שירותי משלוחים; אנחנו גם משאירים מקום להפתעות קטנות ולמפגשים אנושיים שלא תמיד מתוכננים.
והכי חשוב? לתמיד לזכור לחייך לשליח ולטפח רגעים כאלה ביום שלנו - הם יכולים לשדרג לנו את מצב הרוח הרבה יותר מכל פיצה דקה ומטוגנת!