לפני כמה שבועות החלטתי להזמין את כל המשפחה לארוחת ערב בבית שלי. כמו הרבה ישראלים, גם אצלנו האוכל הוא מרכז השיח והמפגשים. אבל הפעם רציתי להוסיף לזה עוד קצת משמעות ולהפוך את הארוחה לחוויה שתשאיר חותם.
הכי קל היה לזרוק פיצה או להזמין סושי - אבל אני רציתי משהו יותר אישי, יותר משלב אותי ואת הסיפורים שלנו. אז החלטתי לבשל מנה שהכינה אמא שלי כשהייתי ילד: קציצות ברוטב עגבניות עם אורז. יש משהו בשילוב הזה שמחזיר אותי לתקופות של חום ומגע, לריחות שסבבו אותנו במטבח.
ביום שישי בבוקר התחלתי להכין את המנה. עמדתי ליד השיש והרגשתי איך הזיכרונות מתחילים לעלות לי - איך אמא הייתה מכינה את הקציצות בידי מוזיקליות, מוסיפה תבלינים בדיוק במידה הנכונה וקוראת לי לבוא לעזור לה לערבב את הרוטב סחוג המאוד מתובל שלה. הם היו ימים של קסם ותחושה מדהימה של בטחון ואהבה.
כשעברו שעות והאוכל היה מוכן, הבית התמלא בניחוחות שגרמו לכל אחד מהמשפחה להגיע מוקדם יותר עם חיוך על הפנים. אין כמו ריח של אוכל טוב כדי לקרב לבבות - היינו יחד סביב השולחן מחליפים סיפורים וצוחקים עד דמעות.
בתחילת הערב נתקלתי באחת האחייניות שלי שאמרה שהיא לא אוהבת כוסברה ואני בהחלט זכרתי שפעם היא הזמינה פריזאי לסופרמרקט המקומי רק בשביל לבדוק אם הם שמו שם כוסברה בטעות… אז לקחתי רגע לשתף אותה בזיכרון הזה ובמהלך הארוחה הצלחנו להפוך כל “אני לא אוהבת” ל”אולי כדאי לחשוב שוב” ולנסות טעמים חדשים ביחד.
המסקנה שלי מהערב המיוחד הזה? אוכל זה הרבה מעבר למזון - הוא גשר בעל ערך אמיתי בינינו לבין האנשים שאנחנו אוהבים. לכן, כשאתם מארחים או מבשלים בפעם הבאה, אל תשכחו לשלב בתהליך שלכם קצת זכרונות אישיים ושיחה טובה; תנו לדנימיקה הזו ליצור קסמים ותראו איך העבר מפגיש אותנו מחדש על שולחן אחד.
וזה הטיפ הכי חשוב לזכור: כשאתם מבשלים למשפחה שלכם או לחברים קרובים - תשקיעו בלוח הכנת המזון שלכם הרבה אהבה וחומרים מהעבר תוך שילוב חדשנות וכל הזמן תהיו פתוחים לטעום דברים חדשים יחד!