שנים רבות חלפו מאז שהייתי תלמידa בבית ספר, אבל הזיכרונות שלי משיעורים ומספרי הלימוד נשארו חקוקים היטב בזיכרון. כשאני חושב על זה, אני מתמלא בערגה ובתחושת נוסטלגיה. אחד הספרים שליווה אותי בשנות התיכון היה "אדם עובר אורח" - מעבר להיותו ספר לימוד להיסטוריה, הוא הפך עבורי לחלון לעולם אחר, כזה שלא הייתי מכיר בו אחרת.
זוכרת את השיעורים שבהם המורה שלנו הייתה מקריאה קטעים נבחרים מהספר? כשהיא עמדה שם, בין השולחנות שלנו וקרבה אותנו לדמויות ולאירועים של העבר. פתאום היינו מוצאים את עצמנו שקועים בסיפורים על מלחמות, שלום ואידיאולוגיות שלא פגשנו איי פעם במציאות הקטנה שלנו. באותם רגעים הרגשתי שאני ממש חי ואורד לתוך ההיסטוריה.
אני זוכר גם את הערבים הארוכים שבהם ישבתי ליד השולחן עם חברים ובחנו יחד תרגילים בעזרת הספר הלימוד המתובל בהרבה צבעים ודוגמאות חיות. זה לא היה רק ללמוד שאלות ולאפות תשובות; זו הייתה חוויה של גילוי עצמי ועבודה קבוצתית אמיתית. לא תמיד הבנתי הכל מיד, לפעמים היו לנו ויכוחים סוערים ודיברנו שעות על סוגיית המלחמה והשלום האלו - והכי חשוב: למדתי לשמוע דעות שונות מאלה שלי.
היום אני מביט בתלמידים שמתמודדים עם ספרי לימוד חדשים וטכנולוגיים יותר מהמחשב או הטאבלט. יש בזה המון יתרונות אבל יש משהו קסום ומיוחד בללמוד מספר מודפס שמסביר לך על העולם בצורה אנושית כל כך.
אז טיפ קטן ממני: קחו לכם רגע של פנאי ותגלשו לספרייה המקומית שלכם או לחנויות יד שנייה ותמצאו את אותם ספרי לימוד ישנים ששיחקו תפקיד משמעותי בשנותיכם הצעירות. קראו בהם שוב ושוב; תחזרו לדפים שהיו פעם הבית שלכם ותראו איך הם כעת יכולים להעניק לכם פרספקטיבה חדשה לגמרי על החיים שכבר בחרתם לעצמכם.
כל דבר יכול לחדש אותנו אם רק נעז לתת לו הזדמנות.