לפני כמה שבועות, בזמן שברחתי מהשגרה היומיומית שלי, הגעתי לשוק מחנה יהודה בבוקר אחד שמשי. תמיד היה לי חיבור מיוחד לאוכל; הוא כמו פספורט לעולם אחר, כזה שמתחבר עם העשייה והאדם שבתוכו. בשוק הזה יש משהו קסום - ריחות מתערבבים בצלילים, צבעים משמחים עונים על הצעדים המהירים של הקונים.
כשהתהלכתי בין הדוכנים, עצר אותי ריח חזק של תבלינים טריים. אני זוכר שאני פשוט עמדתי שם, נבהל מהפיתוי להיכנס לחנות קטנה ומסורתית שהייתה מלאה בכל טוב - כמון, קימל וכורכום כיכבו במרכז המדף. הרגשתי איך לבי פועם מהר יותר כשבחרתי בפרק זמן בו התחלנו לדבר עם בעל החנות - דוד.
דוד היה איש מבוגר עם עיניים חמות וחיוך שמזכיר סבתא מספרת סיפורים. הוא התחיל לספר לי על כל תבלין ואיך הם יכולים להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית. אחרי כמה דקות שלא יכולתי להפסיק להקשיב לו, החלטנו להכין יחד מנה מזרח תיכונית קלילה - אורז בתיבול כורכום ופטרוזיליה עם ירקות צלויים.
בהכנת המנה גיליתי ששגרת היום יום שלנו לפעמים מרחיקה אותנו מהדברים הכי בסיסיים וממשיים - האוכל שאנו צורכים. זה לא רק אוכל; זו תרבות שנמסרת מדור לדור ורגשות עמוקים שמתאגדים לתוך הצלחת שלנו.
אם יש לי טיפ עבורכם זה להיות פתוחים לחוויות חדשות ולא לחשוש לנצל רגעים כאלה כדי ללמוד ולהתנסות במטבח שלכם. כשאתם מכניסים משהו חדש למטבח הבית שלכם - אתם למעשה פותחים דלת לעולם של טעמים וריחות שיש בהם חיים ודינמיות.
בסופו של דבר הבחירה הייתה ברורה: לקחתי הביתה את כל התבלינים שהוא המליץ ואני משתמש בהם כמעט בכל ארוחה מאז ועד היום. האורז ההוא הפך להיות מלווה נאמן בכל חגיגה משפחתית וכל ביקור חברים שלי בבית - והוא מזכיר לי את השיחה השנייה שאנחנו מקיימים בכל פעם מחדש: שיחה על טעמים וכל מה שהם יוצרים בלבבות שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם במסעדה או בשוק הקרוב לביתכם - אל תהססו לעצ停 ולשאול שאלות! כי בסופו של דבר, הדרך הכי טובה ללמוד על העולם היא דרך האוכל שיהיה גם הלב שלנו.