אתמול החלטתי לקחת את הרכב שלי לשטיפה. זה יכול היה להיות יום רגיל של "שגרת ניקיונות", אבל כשהגעתי למקום, הבנתי שזה הרבה יותר מזה. עם כל התהליכים שעברו עליי בשנה האחרונה, שטיפת הרכב הפכה להיות רגע קריטי של רגיעה ושקט.
חיכיתי בתור כשמסביבי אנשים שונים עם סגנונות חיים מגוונים - משפחות, סטודנטים ואפילו כמה פנסיונרים שלקחו את הזמן. אחד מהפנסיונרים התחיל לדבר איתי על כך שהרכב שלו הוא כמו חבר טוב. "אני מטפח אותו כמו שאני מטפח את הגינה שלנו," הוא אמר בחיוך רחב. המשפט הזה תפס אותי במפתיע; פתאום אני הצלחתי לראות איך לכל חלק ברכב יש סיפור משלו - חוויות שהיו לי בתוך המכונית הזו, המסעות שעברנו יחד.
כשהתחלתי לחשוב על זה, הבנתי ששטיפת רכב היא הרבה יותר מעסקה פשוטה של מים וסבון - זו הזדמנות להתבונן פנימה ולזכור את כל הדברים שחווינו יחד. בכל פעם שאני נכנס לרכב ומרגיש את טעם האבק והלכלוך שבא ממסעות החיים, אני מתמלא בזכרונות: הנסיעות לים עם חברים בשבתות קיץ חמות או הטלטלות בדרך לטיולים משפחתיים בפסגות החרמון.
ואז הגיע תורי להיכנס לעמדת השטיפה. המוזיקה שעטפה אותי ניגנה בקצב מדויק וכמעט שכחתי איפה אני נמצא כשפתחתי את החלון ונתתי למים החמים להציף הכל: האבק שנראה כאילו התיישב לו במושב והכתמים שנותרו לאנושות בעשר השנים האחרונות. תוך כדי צפייה במכונה פורשת זרועותיה סביב רכבי הקטן realization hit me - פה אני עושה משהו עבור עצמי ועבור הזיכרונות שלי.
אז הנה טיפ קטן לסיום: אם אתם מוצאים עצמכם ביום עמוס ופשוט צריכים לשחרר לחץ מהראש - לכו לשטוף את הרכב שלכם ותשאלו עצמכם איזה זיכרון מחובר אליו ברגע זה ממש. זה יכול להפוך לשיחת נפש נעימה שלא חשבתם שתצטרפו אליה באותו יום שגרתי לכאורה!