לפני כמה חודשים יצאתי לטיול בקפריסין, וכשזה הגיע הזמן להתמקח באחת השווקים המקומיים, נחשפתי לתובנה שסיפרה לי הרבה על הכוח של המילים. עמדתי מול דוכן עם כל מיני תכשיטים מקומיים, והבעלים, איש זקן ונחמד, החל לדבר איתי באנגלית. אני מתנדדת עם השפה הזו ברמה בסיסית מאוד, אבל אז משהו בי רצה לנסות.
נזכרתי במילים שהייתי מלמדת בעבר בחוגים לשפות והחלטתי ללכת על זה - "Καλημέρα!" (בוקר טוב!) אמרתי לו בשפתו. הפנים שלו נהיו מאירות והוא חייך בצורה כזו שלא יכול היה להסתיר את התרגשותו. הוא התחיל לדבר אליי בלהט, ולאחר כמה שניות הבנתי שהתגובה שלי פתחה בפני העולם שלו.
למרות שלא הבנתי הכל מה שהוא אמר, איכשהו נוצר קשר מיוחד בינינו דרך המילים הפשוטות האלה. המידע שביקשתי ממנו לא רק שהוא קיבל ממקום מלא בתשוקה וסיפור חיים עשיר - הוא גם הרגיש צורך לחלוק איתי יותר מפרטים טכניים; סיפר על משפחתו ועל המקום שבו גדל.
לחיבור הזה יש כוח מעבר למילים עצמן; הוא באופן מוחשי מחבר בין אנשים שונים ומשקף תרבויות רבות ושונות שיש לנו בעולם הזה. כולנו יודעים שדיבור בשפה מסוימת מפשט דברים - אפשר להזמין אוכל או לבקש הדרכה בקלות רבה יותר - אך החלק העמוק בכל הסיפור הזה היא היכולת שלנו ליצור יחס אישי ולהרגיש אמפתיה לאחר.
אז מה למדתי מכל זה? כשאתם במדינה זרה או אפילו בסביבה מוכרת אך עם אחרים שמדברים בשפות שונות משלווה בלי לפחד להיות לא מושלמים. ישראלים הם מטבע הדברים מאוד פתוחים ולעיתים יופתעו לטובה כשאתם עושים מאמצים חדשים בדיבור בשפה אחרת.
הקטע הכי יפה בזה - חבר'ה יקרים - חשוב לזכור: אם אתם מצליחים להבין ואפילו לבחור במילה אחת מתוך השקיעה השלמה של השפות סביבכם, אתם יוצרים עולם חדש ומיוחד שלכם בתוך הגשר ההוא שבין הלבבות.