בכל פעם שאני מתקרבת אל הסטודיו שלי, אני מרגישה כאילו אני נכנסת לעולם אחר. האוויר פה שונה - הוא מלא בצבעים ובמריחות של צבעי אקריליק, עם ריח של טינר שמזכיר לי את הילדות. לפני כמה חודשים החלטתי להקדיש סוף שבוע שלם ליצירה, ואני חייבת להגיד שזה היה אחד החוויות הכי מעצימות שעברתי.
נכון, כולנו עסוקים בחיים שלנו. עבודה, משפחה ושגרה עשויה להרגיש אינסופית לפעמים. בדיוק אז מגיעה ההבנה שצריך למצוא זמן לעצור גם אם זה לרגע קט ולמקד מחדש את המחשבות והרגשות באמנות. לקחתי איתי כמה קנבס ורבים מהצבעים שהאדימו מהמכחולים בשולחן שלי לאורך השנים.
ביום הראשון ישבתי מול הקנבס לבנה ולא ידעתי מאיפה להתחיל. כל כך הרבה רעיונות עברו לי בראש - Landscape , פורטרטים או סתם מריחות צבע שנשאלות על בד ומנסות להפוך לדימוי מוכר - אבל משהו בתהליך לא התחבר לי באמת עד ש… נזכרתי בפניה של חברה טובה שאיבדה אדם יקר לה מספר חודשים קודם לכן.
בחרתי לצייר אותה כפי שהיא זוכרת אותו: חיוך רחב בעיניים מבריקות ושיער מתנפנף ברוח כמו בעת שקיבלה בבוקר את היום החדש. התשוקה שבציור הזה גרמה לי להבין שמשמעות האמנות היא לא רק להשאיר על הבד אלא להוציא מתוך הלב ולהביע רגשות עמוקים ולעיתים אפילו כואבים.
כשסיימתי את הציור והצגתי אותו בפני החברה שלי, ראיתי איך העיניים שלה התמלאו בדמעות, אבל הפעם זה היה דמעות של הקלה ושל חיבור מחודש לחוויות ואנשים שאנחנו אוהבים כל כך הרבה זמן אחרי שהם כבר לא כאן פיזית.
אז הנה טיפ קטן שאולי יעזור לכם: תנו לנפש שלכם להוביל את היד בזמן שאתם יוצרים-אַל תנסו להיות מושלמים או לדבוק בנוסחאות שכבר למדתם בכתבה הזו או אחרת; פשוט תהיו שם עם הרגשות שלכם ותתרגשו מהם!
באופן הזה תחוו אמנות בכל צורה שהיא - ציור, כתיבה או פסלים - הוא תמיד יחבר אותכם ולהרגשה הזאת שמתעוררת בלב ישר לתוך הסיפור שלכם תוך כדי היצירה שלו.
