לאחרונה, זכיתי להיות נוכחת במופע קטן שמוקף בקירות עץ כהים, שבו האור היה עמום והבמה בלבד מוארת בתאורה רכה. האווירה המיוחדת הזו עשתה את ההופעה לאינטימית במיוחד, עם חבורה קטנה של אמנים ששיתפו את סיפוריהם על במה אחת. המוזיקה, שהייתה שילוב בין תרבות ישראלית לשורשים אישיים, נגעה בלבי בצורה שלא ציפיתי לה.
במהלך המופע, אחד השירים תפס את תשומת לבי במיוחד; הוא דיבר על געגוע לדמות קרובה שהלכה לעולמה. בעיני האמן ניתן היה לראות את הכאב, והרגש היה כל כך חזק, עד שכולנו הרגשנו כאילו עצרנו את הנשימה. תובנה זו חיזקה אצלי את ההבנה שהאמנות יכולה להיות מרפאה.
יצאתי מהמופע עם לב מלא ועם מחשבה על כך שלפעמים, דווקא במופעים הקטנים, אנו מוצאים את הקסם האמיתי של המוזיקה. הייתי ממליצה לכל אחת ואחד מכם לקחת את הזמן ולהתנסות במופעים והופעות כאלה. זהו חיבור שמזכיר לנו על מה באמת חשוב בחיינו.
אל תהססו להזמין חברים ולהתנסות בחוויות חדשות יחד. החיבור הזה בין אנשים למוזיקה הוא מה ששומר אותנו חיים.
