במהלך השנים אספתי המון דברים: ספרים שקראתי, בגדים שלא לבשתי זמן רב, כלי מטבח שישבו במגירות. כל חודש אני אומר לעצמי "החודש אני אארגן את הבית", ובכל חודש בסופו של דבר זה נראה אותו דבר - בלגן מתמשך.
לפני בערך חצי שנה החלטתי שאני חייבת לעשות שינוי. לקח לי כמה ימים טובים לגייס את הכוח להיכנס למרתף של הבית ולהתחיל בשיפוט הקשה הזה - מה שמשרת אותי ומה שפשוט תופס מקום. תוך כדי שסיננתי הכל, מצאתי אפילו צעצועים מהילדות שלי ואוצרות נוספים שגרמו לי לחשוב על זיכרונות עבר.
באמצע התהליך הגיעו גם החברים הטובים שלי לעזור, והם לא בזבזו זמן לבדוק מה באמת חשוב ומה סתם תפס מקום על המדפים. זה היה כמו מסיבת גיוס - צחקנו, נזכרנו ותומכנו אחד בשני בתהליך של ההיפרדות מהדבר הזה שנקרא "הנוסטלגיה".
אחרי יומיים של עבודה קשה הגענו למצב שבו זרקנו או תרמנו כמעט מחצית מכל הדברים שעד כה נראו לנו בלתי נפרדים מאיתנו. ואז הגיע הרגע המדהים - כשהצלחנו למצוא פתרונות אחסון יצירתיים לכל מה שהיה צריך להשאיר בבית וליצור סדר חדש ומרגש.
אם יש משהו שלמדתי מזה הוא שאנחנו לפעמים מחזיקים בדברים רק בגלל שאנשים אחרים אמרו לנו שהם חשובים או שאנחנו חושבים שאולי יום אחד נחזור להשתמש בהם שוב. בטח הרבה אנשים מכירים את התחושה הזו... אבל כשמתנתקים רגשית מהמקום הזה, פתאום מתרחש פלא! אנחנו פותחים דלת לחדשנות בחיינו ופנים חדשות.
אז טיפ קטן ממני: אל תפחדו להסיר עול; סדר מתחיל לחלחל יותר עמוק בתודעה שלנו כשמשחררים מרגישויות ודברים שאין להם משמעות אמיתית עבורכם היום. נסו להתחיל עם פינה קטנה בבית שלכם וראו אילו דברים אתם יכולים לשחרר באהבה כדי ליצור מקום לדברים חדשים ומשמעותיים יותר.
כי בסוף היום, החיים הם בדיוק כמונו - צריכים קצת מקום respiratoire כדי לנשום ולהתפתח.