כשהבאתי את בוני, השפנפן שלי, הבנתי מיד שאני לא רק מגדל בעל-חיים; אני נכנס להרפתקה חדשה, מלאה באתגרים ובשמחה. הוא היה כלבלב קטן וחמוד, אבל לצערי לא ידע הרבה על צרכים בסיסיים כמו לעשות עסקים בחוץ או להפסיק לנשוך את כל מה שהוא רואה.
בהתחלה הייתי מתוסכלת. ניסיתי שיטות שונות וכל פעם הרגשתי כאילו אני מדברת עם הקיר. אבל אז משהו השתנה: במקום להתמקד במה שהוא עושה לא נכון, החלטתי לשים לב למה הוא כן מצליח ולעודד אותו על כך. פתאום גיליתי שהקשר בינינו מתחזק בכל רגע שבו השקענו בו יחדיו זמן איכות ומשחק.
התחלנו בשיעורים קצרים של אילוף בבית - 'שב', 'ארצה' ו'בוא'. בהתחלה הוא קצת התבלבל, אבל כשהבנתי שאני יכולה להשתמש בממתקים אהובים עליו בתור תגמול במקום כעס או תסכול, פתאום ראיתי איך העיניים שלו מתפרצות מאושר בכל פעם שצלח משימה קטנה.
מה שהתברר לי זה שאילוף אמנם קשור לתקשורת ולסדר, אך ככל שמלאת אותנו באהבה וכיף - התהליך הפך לפשוט הרבה יותר; גם עבורי וגם עבורו. ונכון שיש מידי פעם רגעים פחות נעימים; למשל כשיצא לנו לצאת והיה קשה לו לעמוד בתהליכים שסיכמנו בבית, הרגשתי שעכשיו יש לנו בסיס טוב לדיון ולהתפתחות תוכנית מחדש.
ובחזרה אליכם - אם אתם בעיצומם של חוויות האילוף שלכם עם החבר הפרוותי שלכם ומתמודדים עם קשיים - זכרו שאהבה ממשיכה להיות הדבר הכי חשוב. נסו להפוך את הלמידה לחגיגה ולא לקרב צמוד שיעבור מכוח לרוח עד שנצליח להביא תוצאה טובה.
אל תשכחו ליהנות! 😊
