לפני כמה חודשים, חבר שלי שיתף אותי בפרויקט שהוא עובד עליו. הוא מתכנן אפליקציה חדשה שמתמקדת בטיולים ובחוויות חוץ. אנשים משתפים היכן הם טיילו, את המראות והטעמים שהם פגשו בדרך. יש משהו כל כך קסום בלצלם רגעים כאלה בחיים - להרגיש את האדמה מתחת לרגליים ולעצור לכמה דקות כדי להתרשם מפניני טבע. אבל כשהוא התחיל לדבר על העיצוב של האפליקציה, עברתי מיד למצב "מורה" מקומי.
במשך שעות ישבנו ודיברנו על דברים כמו צבעים, טיפוגרפיה וזרימה של ממשק המשתמש. אני זוכר איך התלהבתי כשגיליתי שאנחנו לא רק מדברים על אילו כפתורים יהיו באפליקציה (שהיו בסופו של דבר די מבריקים ונוחים), אלא גם על החוויה הכללית שאנשים ירגישו ברגע שהם יתחילו להשתמש בה.
אחד הדברים שאני לומד שוב ושוב בתחום הזה הוא שהחוויה היא המרכזית - זה מה שמזכיר לי שנוכל להעביר מסרים בצורה הרבה יותר עמוקה אם נחשוב גם על הרגשות של המשתמשים שלנו. אם ניקח לדוגמה את לחצן "הרשמה", האם הוא מעוצב מספיק כך שיהיה ברור אך גם מזמין? האם הגוון שלו מצליח לקרוא בפנייך לזוז קדימה וללחוץ? כולנו מכירים תחושת מהססים כשאנחנו נתקללים בכל כך הרבה אפשרויות, אז חשוב שכל פרט יהיה במקום הנכון והשימושי בממשק.
אני זוכר שכשירדתי איתו לעבוד עם משתמשי הקצה, צפינו יחד איך הם מתקשרים עם האפליקציה החדשה שלו. ראינו אוירה שלווה ומלאה באנרגיה חיובית בזמן שבני האדם מתחילים להתחבר לתוצרים שהכנו בשיתוף פעולה לבבי לאורך הדרך.
ראיתי כיצד חוויותיהם הדהדו דרך פידבק חיובי ועדין וגם תובנות חשובות ששדרגו לא רק את המוצר עצמו אלא את הדרך בה אנחנו חושבים על עיצוב UX/UI בכלל.
לכן הטיפ שלי לכל מי שמעוניין בעולמות האלה: אל תשכחו לפתח חיבור רגשי עם המשתמשים שלכם! תתבוננו בהם בשעת אמת; זה הכוח שמעצב דיאלוג אמיתי בין מוצר למשתמש ובעיקר זו הדרך שבה אפשר להפוך אפליקציות לסיפור חיים עצמאי ולא סתם כלי טכנולוגי נוסף במדף הדיגיטלי שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם יושבים מול שולחן עבודה עם מחשבות ותכנונים לקראת פרויקט חדש - זכרו שהמטרה הסופית היא ליצור חוויות שמעל לכל נוגעות בלבבות ולא סתם באצבעות.