זה היה ביום שישי האחרון, כששום דבר לא הכין אותי לחוויה המרגשת שהייתה לי במסעדה קטנה במרכז תל אביב. אני מתכוון למסעדת "ביסטרו משפחתי", שמרגע שנכנסתי אליה הרגשתי כאילו שאני נכנס לבית של סבתא שלי. האורות היו חמימים, והמוזיקה שולי ברקע הייתה נוגעת בלב.
לא משנה איפה אני בעולם, אוכל תמיד מחזיר אותי הביתה. כשהמלצרית הגישה את הצלחת הראשונה - מרק עדשים עם בזיליקום וריח חם של תיבול - פשוט התיישבתי והבנתי שזה המשקה שצריך להתחיל בו את הסופ"ש. כל ביס היה כמו חיבוק מהעבר; זה הזכיר לי את תקופות הילדות שבהן היינו יושבים סביב שולחן השבת עם המשפחה הגדולה וחותמים את הארוחה בכיופים ודאגות שאין לנו.
ובדיוק אז קרתה הפתעה: בין המנות הגיע דף קטן ומשונה - "המנה השבועית שלנו" כתוב עליו בעט צבעונית. זו מנה שלא היית מצפה למצוא במסעדה כזו - פשטידת קישואים עם גבינת עיזה ומנגו מסוכרת. אבא שלי תמיד אמר שסודות טובים מתחבאים באוכל פשוט, ולגמרי הבנתי אותו באותו רגע.
מה ששימח אותי במיוחד היה לראות אנשים מכל הסוגים והגוונים נהנים מהמנה הזו ביחד; זוגות רומנטיים בצד אחד ושפתיים צוחקות של קבוצת חברים בצד השני. החיבור הזה שיש לנו דרך אוכל הוא מדהים - לא משנה מאיפה אתה בארץ או מי אתה בחיים שלך, כולנו מתאספים סביב הקסם שיוצרת ארוחה משותפת.
אם אתם מתכננים לבקר בתל אביב בקרוב, אני ממליץ לעצור שם ולנסות את המנות שמתחלפות מדי שבוע. יכול להיות שגם אתם תחוו רגעים שיעבירו לכם למקומות מוכרים בלב ויגרמו לכם להרגיש חלק ממשהו גדול יותר - כי בסופו של יום, זה בדיוק מה שעושה ה"אוכל".
חוץ מזה, טיפ לדרך - תשאלו על המלצה לשולחן dessert ותפנקו את עצמכם אפילו עוד קצת! החיים קצרים מדי כדי לוותר על קינוחים טובים…