בשבוע שעבר, החלטתי לקחת יום חופש מהעבודה ולבקר במאפייה השכונתית שהייתי שומעת עליה סיפורים מחברים. כשהגעתי לשם, הרגשתי כאילו נכנסתי לתוך סרט - ריח הלחם הטרי מילא את האוויר, ושלל מיני המאפים והשוקולדים ניצבו בכל פינה כמו ילדים שמחכים לקיץ.
המאפייה הייתה מנוהלת על ידי משפחה מקומית, והאישה שהקיבלה אותי בשמחה הייתה המאפית הראשית - לאה. בעיקבות השיחה שלנו, גיליתי שהיא מתעסקת באפייה כבר כמעט חמישה-עשר שנה. בזמן שדיברנו, היא דאגה למלא את הדלפק במוצרים טריים וטעימים במיוחד. "שמרים יושבים כמו אנשים," היא אמרה לי בחיוך נעים. "צריך לתת להם זמן לצמוח ולהתפתח או שהם פשוט לא יהיו טובים."
כשהחלטתי להזמין לחם כפרי (שנתפס בעיניי כדבר קדוש), לאה ביקשה ממני לחכות כמה דקות כדי להכין אותו בהזמנה אישית. במהלך ההמתנה שלי שם, נפתחה בינינו שיחה על החיים - איך מאפה חם יכול לגרום לך להרגיש שאין שום דבר רע בעולם הזה ואפילו שאפשר להתחיל מחדש כל יום.
ואכן זה מה שהלחם הכפרי הסביר לנו: כולנו עושים טעויות לפעמים; אך אפשר תמיד להסיק מסקנות ולצאת לדרך חדשה. כשלאה חתכה לי פרוסת לחם טרי וחמים והניחה לי מעט חמאה מעליה, אני נשבע שזה היה רגע של קסם שחתך אותי לכמה סוגים של הבנה.
מאותו יום אני מנסה לאפות בעצמי בבית ואני חייב לומר שזה יותר קשה מכפי שנראה! אבל אין כמו החוויה הזאת של לערבב קמח ושמרים בידיים ובסוף לראות תוצאה נהדרת בתנור.
טיפ קטן שלי - אל תמהרו לבקש נוסחאות מושלמות ואמצעי מדידה מדויקים מדי; הרבה פעמים יש קסמים באלתורים ובגזרות spontaneity שאותן אנחנו מביאים מעצמנו לעיסת הבצק.
לפעמים המסע עצמו הוא התוצר הכי יפה שיש!
אז אם אתם צריכים מרץ חדש או פשוט חושקים בכאב ראש מתוק וכבד סוכר - נסו אפייה אישית בבית ותראו איזה שמחה זה יביא לכם וגם לאחרים סביבכם.