לאחרונה עברתי דירה, וזה לא רק היה מעביר קופסאות ממקום למקום. זה היה על התחלה חדשה, זיכרונות ישנים ואפילו רגעים מצחיקים שקרו בדרך. כשחיפשתי חברת הובלות, הבנתי שהמון אנשים כבר עברו את התהליך הזה לפניי וכולם המליצו להקשיב ללב - פשוט לבחור בחברה שמרגישה "נכונה".
זכרתי את המעבר הראשון שלי בגיל 20. אני זוכרת את ההתרגשות שמתערבבת עם הפחד - מה יהיה אם הכל יתפרק בדרך? אז הייתי אוחזת בקופסה עם התמונות הישנות שלי מפגישות משפחתיות וכל מאורע ששינה אותי בדרך הזו לחיים עצמם. וכך גם המעבר הנוכחי.
בחרתי בחברה מקומית שיש לה ביקורות טובות ממש מתוך הלב. הם הגיעו, ובצעד הראשון ניגשו לקוף הקסם הגדול שגרם לי לעצב רטט במערכת העצבים - הארון הכבד מהורי שלא רציתי להשאיר מאחור. אך במקום לבקש ממני לפוך אותו החוצה כמו שחלק מחברות הובלה עשויות לעשות (ושזה יישרף במדרגות), הם שאלו אם יש פרט קטן שאני אשמח שיישאר כאן או אולי משהו אחר שרוצים לקחת מכאן איתכם שנמצאת בהיכל הדירה שלי.
המחשבה הזאת שבאו לתת מקום לרגשות ולעבור יחד בקלות היא שקנה אותי לגמרי - זה לא סתם מעבר תכליתי; זאת הייתה הזדמנות להעביר ערכים וזיכרונות מדור לדור ועדיין לשמור על חלק מהם קרובים אליי.
את הגועל נפש המצופה מהמעמד של השלט שנמצא בסוף כל מדרגה אי פעם אחת כלשהי ניסינו לחוות בצחוק יחד עם הצוות הסובלני והצחקקן שבחרנו.
אז הנה טיפ קטן; כשאתם מתמודדים עם מעבר דירה, אל תתמקמו רק במחיר או בזמנים. תקלטו אם החברה שאתם בוחרים מרגישה לכם נכונה אישית ותומכת באטרף הרגשי שכל רוחצת בתוככם ברגעים הללו כי החיים שלנו הם רשמים אחת אחרי השנייה - גם בדברים הקטנים והפשוטים ביותר כמו הובלת העבר שלנו לעתיד החדש.
מאחל לכם נסיעה טובה וקולית בעסקאות הבאות שלכם!