לאחרונה מצאתי את עצמי באמצע יום שישי, עוטפת את הבית בניקיון לפני שבת כמו שצריך. היה לי יום עמוס בעבודה, אך הרגשתי צורך פנימי לנקות ולסדר. אני חושבת שלכולנו יש את הרגעים הללו - פתאום רוצים שהבית ייראה מושלם, שיתמזג עם תחושת השקט והנחת של השבת.
התחלתי לחפש בפינות הבית שצברו אבק ולא קיבלו תשומת לב זמן רב. כשלכתי למטבח, הופתעתי למצוא מספר מכתבים ישנים שנשבו בשולי שולחן האוכל. בתחילה חשבתי להשליך אותם פשוט לפח ולדחות את הניקיון שלי בעוד כמה דקות, אבל אז הבנתי שאני בורג במערכת גדולה יותר; כל פתק וכל זיכרון הם חלק מהסיפור שלי.
ישבתי רגע וקראתי כמה מהם - מזכרות משיחות טלפון ארוכות עם חברים וקרובים, תכנונים לדברים שעוד עומדים לקרות ועוד חלומות שהיו לי נרקמים שם על דפים צהובים מהזמן. זה הפך להיות הרבה יותר מאשר ניקוי; זו הייתה הזדמנות להסתכל אחורה על מה שהיה ואיפה אני נמצאת היום.
אז החלטתי לשמור את המכתבים במקום בטוח ולא לשלוף עוד דברים שלא באמת צריכים לזרוק לפח. זה גרם לי לחשוב שאולי ניקוי הבית הוא גם ניקוי נפשי; ככל שסידרתי וסיננתי בגילויים החדשים, הרגש התפשט בי ונתן מקום לרגשות חדשים לקום.
אם גם אתם מחפשים לעשות סדר בבית ובנפש כאחד, אני ממליצה לקחת לכם רגע להתחבר למה שאתם מוצאים בכל פינה ופינה ולעשות יחד רשימה של הכיצד להתקדם הלאה בחיים שלכם אחרי שתסיימו עם הסדר. תופתעו מכמה דברים יכולים לצוף ולהיראות אחרת כשאתם נותנים להם מקום לתקשר איתכם!
ולבסוף - טיפ קטן: תמיד אל תשאירו מלבן ריק על השולחן או מדף גבוה בבית! אפילו חפץ אחד שמוסיף צבע או טמפרטורה יכול לשנות הכל ברגע שתושיבו אותו שם מחדש - ופתאום החדר מתמלא באנרגיה חדשה לגמרי.
